סרטונים

הושענא רבה והקרב שנשכח על הר הזיתים (לחג הסוכות תשפ''ז)

סיפור מרתק על הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, היום השביעי של סֻכּוֹת, ביְרוּשָׁלַיִם. סיפור על תפילה, על כוח ועל מריבה אחת גדולה.

תהיו אמיתיים, תהיו טובים (יום הכיפורים תשפ"ז)

יום הכיפורים נפתח בתפילת "כול נִדְרֵי" - תפילה שעניינה ביטול נְדָרִים, כלומר ביטול הבטחות שאדם קיבל על עצמו. אבל רובנו כלל לא נוֹדְרִים נְדָרִים במהלך השנה. נְדָרִים במובן ההלכתי הקלאסי כבר לא נפוצים בימינו. אז זה מעניין - למה פותחים את היום הקדוש ביותר בשנה בביטול דבר שכלל לא קיים בחיינו?

כשמחבר התפילה מבקש בשבילנו את הכל לשנה החדשה (ראש השנה תשפז)

מדוע תפילת "זכור רחמיך" מבקשת סליחה וטהרה בלי להזכיר כלל תשובה? מחבר התפילה שוזר יחד את פרשת ניצבים ואת פרשת בחוקותיי, ומבקש את הביטחון שבברית שאינה בטלה יחד עם מתנותיה של התשובה השלמה.

חג האביב? (פסח תשפ''ה)

"חג האביב" אינו שם שהתורה נותנת לפסח, בשונה מחג הקציר וחג האסיף. בעקבות הרב יואל בן נון: בתחילת האביב עוד אין מה לחגוג — היבול טרם הובטח, ולכן זו שעה של תפילה.

כולנו חכמים וכולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה כולה - ובכל זאת עלינו לספר ביציאת מצרים. מדוע?

"אפילו כולנו חכמים" — אם כבר יודעים הכול, למה לספר ביציאת מצרים? שתי תשובות: מי שמסביר לאחר מגלה מה באמת אינו יודע, ומי ששומר את חוכמתו לעצמו עדיין לא עשה דבר.

מה זה כל המשחק הזה? (יום הכיפורים תשפ''ה)

אם בכל שנה מבקשים סליחה וחוזרים לאותם חטאים — מה כל המשחק הזה? התשובה נמצאת בשאלה: יום הכיפורים הוא היום הכן ביותר, מפני שהוא מכיר בטבענו ליפול ולרצות לעלות.

מצד אחד - נס; מצד שני - אי וודאות; איך זה יכול להיות? (שביעי של פסח, תשפ''ד)

המדרש אומר שבקריעת ים סוף נבקעו כל המים שבעולם — ובכך גם הקטין את ייחוד הנס. הרבי מליובאוויטש: ה' מותיר תמיד מקום לטעות, כדי שהבחירה תישאר חופשית.

חרות שלמה ומלאה ב-מ-ה-ר-ה

ב-1930 ביקשו מביאליק לחבר חגים חדשים, והוא סירב: "חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם משלכם". השנה איננו זקוקים לתוכן חדש אלא דווקא לגרעין — לחירות עצמה.

הסוכה - דיסוננס או הרמוניה?

מדוע חוגגים סוכות בתשרי ולא בניסן? הטור רצה שיהיה ניכר שיוצאים לסוכה מפני הציווי; הרמב"ם — שיהיה נעים לקיים. שתי אינטואיציות דתיות, ושתי גיאוגרפיות.

הוקוס פוקוס? (ליום הכיפורים)

הצום אינו מכפר מעצמו: "כל האוכל בתשיעי כאילו התענה", והתיקון נעשה בדבר עצמו ולא בהיפוכו. ובסופו של דבר, לדעת רבי ישמעאל, בלי תשובה אין היום מכפר.

שני סיפורים לראש השנה

שני סיפורי שופר: בן המלך של הבעש"ט, שאיבד את השפה ונותר לו רק קול; והמלך של רבי לוי יצחק, שנזכר בבגדים הישנים. חוויה מול זיכרון — ושניהם בראש השנה.

מה הסיפור שלנו לעולם? (לחג השבועות ומתן תורה)