נגילה ונשמחה עיונים בעולמה של תורהגיל נדל

הוקוס פוקוס? (ליום הכיפורים)

הצום אינו מכפר מעצמו: "כל האוכל בתשיעי כאילו התענה", והתיקון נעשה בדבר עצמו ולא בהיפוכו. ובסופו של דבר, לדעת רבי ישמעאל, בלי תשובה אין היום מכפר.

תמליל השיעור (תמלול אוטומטי — ייתכנו אי-דיוקים)

הנה יום הכיפורים מגיע אלינו ואחד האלמנטים המרכזיים ביום הכיפורים הוא כמובן הצום התפיסה האינטואיטיבית אולי של הצום היא שהצום הוא מכפר בבחינת ייסורים מחפרים אנחנו סובלים והצער הזה הוא יוצר את הכפרה את הניכוי את הזיכוך שלנו אבל העמדה הזאת הדגרה משני כיוונים כיוון אחד באו ואמרו לו הוא רק אמצעי הוא לא מטרה המטרה היא שכאשר אנחנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים עומדים בחשבון הנפש אנחנו רוצים לעמוד ללא טרדות ללא התעסקות בארוחות ללא התארגנות לללא כל מיני דברים כאלה רוצים לעמוד נקי חלק בלי שום פניות בלי שום טרדות ולכן אנחנו צמים כדי שלא נהיו טרודים בכל הלוגיסטיקה ברים האלה זה מכיוון אחד יתגרו מכיוון שני התלמוד

המבלי במסכת יומה מאתגר את עניין הצום מכיוון הפוך לגמרי והוא בא ואומר דבר כזה כל האוכל בתשיעי כלומר אוכל מתארגן לקראת הצום בצורה מסודרת אוכל בארוחה מפסקת וארוחה משמעותית לקראת הצום אז כל האוכל בתשיעי מלא ע הכתוב עליו הכתוב כאילו התענה בתשיעי ובשירי והדברים ממש ממש מתמיהים במבט ראשון איך בעצם אכילה יכולה להיות כמו עינוי מה איך זה הוב והסבירו על כך בחסידות ושמעתי את הביאור מפי ידידי הרב שי פירון שבעצם בא ובאים ואומרים שהתיקון האמיתי הוא באמצעות הדבר עצמו לא באמצעות ההפך שלו אם החטא אדם הראשון היה שהוא לקה באכילה מעץ הדעת אז התיקון צריך להיות באכילה מתאימה ולא בינז לא בפרישות ולכן הדרך

האמיתית באמת להיות בעולם הזה ולהתנהג בצורה נכונה הוא לא לפרוש ממנו הוא לא להתבודד אלא להיות בעשייה רק בצורה מתוקנת בצורה נכונה בצורה טובה ולא בצורה מעוותת ולכן בעצם הדבר האמיתי זה דווקא האכילה ולא הצום הצום הוא אמנם משהו שעושים אותו מסיבות שונות אבל המעלה הגדולה יותר היא המעלה של האכילה ככה שבוודאי שהצום עצמו הוא לא הדבר האידיאלי הגבוה ביותר אבל זה כמובן ממצוות היום אז איך שלא נראה את זה התגרו את הצום משני כיוונים אין בכך שהוא רק מכשיר ולא אמצעי ואין בכך שגם הוא יש רמה אחת יותר גדולה ממנו וכל זה שני ההסברים האלה בהפוך על הפוך גם הם לא מספיקים ביום הכיפורים

למה הם לא מספיקים כי היינו חושבים שלא משנה כרגע מה ההסבר אבל אנחנו חוים את היום הקדוש הזה צמים וזהו אחרי זה אנחנו מזדכים אנחנו מתנקים אנחנו מתכפרים ופותחים דף חדש ועניין והאמת היא שהדבר שלוי במחלוקת תנאים אבל בסופו של דבר התקבלה דעתו של רבי ישמעאל שבא ואומר לא לא עיצומו של יום מכפר אלא רק היום יכפר אם אנחנו נעשה תשובה כלומר רק אם באמת נתקן את עצמנו נעשה את התהליך הנכון של חשבון הנפש שלנו של שיפור המעשים בין אדם למקום בין אדם לחברו בין אדם לחברה בין אדם לכל סביבתו רק אז באמת נקבל נגיע לתיקון נגיע לזיכוך נגיע לכפרה נגיע למחילה נגיע לטהרה ולא

רק באמצעותו של היום עצמו וזה כמובן רעיון שאני מאוד אוהב ומזדהה איתו כי אני א א באמת לא מאמין לא בהוק ס פוקוס ולא ברוחות חינם אין דבר כזה אלא יש צורך במאמץ בעבודה ביזה בהתכוונות לקראת המטרה ובסופו של דבר כמובן מגיעים אל המטרה אני חושב שיום הכיפורים ממחיש לנו את הדבר הזה אז כן יש התכוננות התכוננות במאכל יש עמידה לחשבון נפ אבל בסופו של דבר ללא התהליך הפנימי שאנחנו נעשה לא נוכל להגיע למעלה ללא הדרך הקשה לא נגיע אל הפסגה אני מאוכן ואני מאחל לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה

מאמר פרסום חדש חגים ומועדים

עִקְבוֹת המדבר בבית המקושט: הרמב"ם פוגש את דֶּרִידָה בסוכה (חג הסוכות תשפ"ז)

מדי שנה, בחג הסוכות, מתרחש אקט משונה. אנו עוזבים את בתינו הבטוחים, את מבצרי הנוחות שבנינו, ועוברים מרצון לדירת עראי רעועה, שתקרתה מסננת את אור הכוכבים וקירותיה רועדים ברוח. מדוע? מדוע לנטוש את הקבע לטובת הארעי, את הביטחון לטובת הפגיעוּת? התשובה, באופן מפתיע, מהדהדת תובנות פילוסופיות עמוקות על האופן שבו אנו בונים משמעות, ומפגישה בין גדול הפוסקים היהודים, הרמב"ם, לבין ההוגה הפוסט-מודרני המאתגר מכולם, ז'אק דֶּרִידָה.

מאמר פרסום חדש חגים ומועדים

תהיו אמיתיים, תהיו טובים (יום הכיפורים תשפ"ז)

יום הכיפורים נפתח בתפילת "כול נִדְרֵי" - תפילה שעניינה ביטול נְדָרִים, כלומר ביטול הבטחות שאדם קיבל על עצמו. אבל רובנו כלל לא נוֹדְרִים נְדָרִים במהלך השנה. נְדָרִים במובן ההלכתי הקלאסי כבר לא נפוצים בימינו. אז זה מעניין - למה פותחים את היום הקדוש ביותר בשנה בביטול דבר שכלל לא קיים בחיינו?