הושענא רבה והקרב שנשכח על הר הזיתים (לחג הסוכות תשפ''ז)
סיפור מרתק על הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, היום השביעי של סֻכּוֹת, ביְרוּשָׁלַיִם. סיפור על תפילה, על כוח ועל מריבה אחת גדולה.
סיפור מרתק על הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, היום השביעי של סֻכּוֹת, ביְרוּשָׁלַיִם. סיפור על תפילה, על כוח ועל מריבה אחת גדולה.
אני רוצה לספר לכם סיפור מרתק על הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, היום השביעי של סֻכּוֹת, ביְרוּשָׁלַיִם. סיפור על תפילה, על כוח ועל מריבה אחת גדולה.
מדי שנה, בחג הסוכות, מתרחש אקט משונה. אנו עוזבים את בתינו הבטוחים, את מבצרי הנוחות שבנינו, ועוברים מרצון לדירת עראי רעועה, שתקרתה מסננת את אור הכוכבים וקירותיה רועדים ברוח. מדוע? מדוע לנטוש את הקבע לטובת הארעי, את הביטחון לטובת הפגיעוּת? התשובה, באופן מפתיע, מהדהדת תובנות פילוסופיות עמוקות על האופן שבו אנו בונים משמעות, ומפגישה בין גדול הפוסקים היהודים, הרמב"ם, לבין ההוגה הפוסט-מודרני המאתגר מכולם, ז'אק דֶּרִידָה.
יום הכיפורים נפתח בתפילת "כול נִדְרֵי" - תפילה שעניינה ביטול נְדָרִים, כלומר ביטול הבטחות שאדם קיבל על עצמו. אבל רובנו כלל לא נוֹדְרִים נְדָרִים במהלך השנה. נְדָרִים במובן ההלכתי הקלאסי כבר לא נפוצים בימינו. אז זה מעניין - למה פותחים את היום הקדוש ביותר בשנה בביטול דבר שכלל לא קיים בחיינו?