שני סיפורים לראש השנה

סיפור אחד היה מספר הבעל שם טוב לראש השנה וזה היה הסיפור בן מלך התרחק מממלכת אביב יצא למקומות אחרים לטייל בארצות אחרות שנים ארוכות שעה שם המון זמן כבר שכח את השפה שדיברו בבית אבא ושהה שם יום אחד הוא החליט שהוא רוצה לחזור הביתה חוזר הביתה מגיע לשער אף אחד לא מזהה אותו אף אחד לא מכיר אותו אף אחד שום דבר הוא לא יודע מה להגיד אפילו הוא רוצה שייפתחו ואף אחד הוא לא מצליח ואז מה הוא עושה הוא יודע רק להגיד את הדבר אחד לצעוק אבא אבא והוא צועק אבא אבא עד שאבא שלו המלך רואה מסתכל ואומר אוי זה הקל של הבן שלי זה

הבן שלי שלא ראיתי אותו כל כך הרבה שנים מיד בא פותח לו הם נפגשים ומתאחדים מחדש ועל זה היה הבעל שם טוב בא ואומר זה רמז או משל שמספר לנו על תקיעת השופר השופר הוא הכל שבו אנחנו אנחנו יכולים להביע את עצמנו את הפנימיות שלנו את האותנטיות שלנו את הכל האמיתי שלנו אנחנו תוקעים משמיעים את הכל לפני הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא ככה זוכר אותנו וזאת המשמעות הפנימית האותנטית הכל ש הכל שלנו לא שפה לא מילים אלא כל פנימי אמיתי שמזכיר אבל אז הגיע עוד סיפור אחד הסיפור השני הוא הסיפור של רבי לוי יצחק מברטו הוא היה מספר סיפור אחר לראש השנה והסיפור אחר

של ראש השנה היה ס סיפור כזה יום אחד המלך טעה בשדה התבלבל על ביער לא מצא את הדרכים ואיש אחד עזר לו וחילץ אותו והחזיר אותו לממלכה כמובן המלך הכיר לו טובה מאוד אמר לו רצה לעזור לו ו האיש הזה שעזר שהה שנים בחצר המלוכה ובסופו של דבר עשה מעשים שלא יעשו והמלך החליט שהוא רוצה לדון אותו למיטה בעקבות המעשים שאל אותו המלך מה המשאלה האחרונה שלך המשאלה האחרונה שלי אמר אותו בן אדם אני מבקש שאתה המלך ואני נלבש את אותם בגדים שלבשנו בעבר באותו יום שחילצה אותך מהיער לבשו את הבגדים ואז המלך נזכר ואמר אוי אני זוכר אני מבין עכשיו איזה דברים טובים עשית

לי אני זוכר את זה ולכן אני מחליט לכון אותך חנינה מלאה אז זה גם סיפור גם סיפור נוסף של זיכרון שה א בן אדם מזכיר למלך מי הם ומי הם היו ביחד והיה אמר רבי לוי יצחק מתישב מה מה החווייה המשותפת החווייה היא מעמד הר סיני שבמעמד הר סיני עם ישראל קיבל את התורה וכמובן ההר היה מכוסה בענן והיה כל שופר הולך וחזק מאוד ואנחנו מזכירים לקדוש ברוך הוא את השופר ואני שואל את עצמי אז מה ההבדל בין שני הסיפורים זה שני סיפורים יפים נחמדים יש רעיון משותף השופר אבל יש בהם שוני אחד מהותי ואני רוצה רוצה על זה לעמוד כי הוא חושב שהוא משמעותי

גם לחיים שלנו לפעמים יש לנו את החווייה עצמה ואנחנו פשוט משחזרים את החוויה עצמה חווייה נעימה שהייתה לנו משפחתית טיול הצלחה כאב אנחנו משחזרים את החווייה עצמה חווים אותם מחדש זה כל השופר בסיפור הראשון שלנו החווייה של השופר לשמוע את הכל אבל פעמים רבות בחיים שלנו החווייה כבר נעלמה זה היה טיול שהיה לפני שנים מאורע לפני עשרות ש חגיגות כאלה ואחרים אחרות שהיו לפני הרבה הרבה זמן ואנחנו לא יכולים לשחזר אותם אבל אז אנחנו משתמשים בכוח אחר שלנו כוח הזיכרון והזיכרון מזכיר לנו את החווייה וזה הסיפור השני שכבר החווייה היייתה מעמד הר סיני היה אבל עכשיו אנחנו נזכרים בחווייה לא משחזרים אותה אלא נזכרים ואלה

שני ציוני דרך מאוד יפים עבורנו שבאים ומת מלקים לנו בראש השנה גם את החווייה עצמה וגם את הזיכרון ולכן המשנה במסכת ראש השנה אומרת שהקדוש ברוך הוא אמר לבני ישראל לעם ישראל בראש השנה אמרו לפני מלכויות תמליצו אותי אני מלך העולם אימרו לפניי זכרונות תזכרו את החוויות המשותפות ומרו לפניי שופרות גם נחדש את החווייה יהי רצון שתהיה לנו שנה טובה מתוקה שנה של חוויות טובות שנה של זכרונות בחות בחוויות טובות והרבה הצלחה פיוס שלום הסכמה שלמה