פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש

בעקבות הציווי המופיע בפרשתנו - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – מנו מוני המצוות את מצוות בנין בית המקדש. כך, למשל, כותב הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה כ') – "הציווי שנצטווינו לעשות בית עבודה, בו תהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהיה הפניה, ובו תהיה החגיגה וההתקבצות בכל שנה".

אלא שבצד הציווי בפרשתנו לבניית המקדש, אנו מוצאים גם ציווים מיוחדים לעשיית כלי המקדש – ארון, מנורה, שולחן ומזבח, ולגביהם נשאלת השאלה האם יש למנות את עשייתם כמצוות עשה נפרדות ועצמאיות.

מצד אחד – שיטת הרמב"ם בספר המצוות, שם מציין הרמב"ם שכלי המקדש הינם פרטים של כלל אחד (בית המקדש) ועשייתם נכללת בתוך מצות העשה הכללית של בנין בית המקדש.

מצד שני – שיטת הרמב"ן בספר המצוות (השגות למצות עשה ל"ג) הסובר שכלי המקדש ובית המקדש הינם עניינים שונים. (בסופו של דבר, מונה הרמב"ן רק מצות עשה אחת נוספת והיא בניית הארון, שכן מצות בנית המנורה "נבלעת" בתוך המצוה להדליק את הנרות במקדש, ומצות בנית השולחן נבלעת בתוך מצות עריכת לחם הפנים, ומצות בנית המזבח נבלעת בתוך מצות הקרבת הקרבנות).

נמצא שעיקר מחלוקתם של הרמב"ם והרמב"ן הינה בשאלה האם למנות את בנית הארון כמצוה עצמאית או לא. מסתבר, שמחלוקת זאת חושפת הבנות שונות לגבי מהותו של בית המקדש.

לשיטת הרמב"ן, בית המקדש כולל שני אלמנטים נפרדים – האחד: בית שהוא מקודש לה', והשני: מקום להשראת השכינה. כך כותב הרמב"ן כותב בפירושו לפרשתנו (שמות כה, ב) -"ציוה תחילה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו ושם ידבר עם משה ויצוה את ישראל, והנה עיקר החפץ הוא במשכן מקום מנוחת השכינה שהוא הארון". לכן בית המקדש והארון הינם שני עניינים נפרדים.

הרמב"ם, לעומת זאת, רואה מטרה אחת בבית המקדש והיא בית עבודה ופניה לה' (ראה בדברי הרמב"ם שהובאו בפתח הרשימה). וכך, הכפורת שעל הארון נועדה להקנות דעה נכונה בענין הנבואה, המנורה נודעה לרומם ולכבד את הבית, ועוד טעמים נוספים (ראה מורה נבוכים ג, מה), אשר כולם משתלבים בתכלית המקדש. אין מעמד מיוחד לארון על פני כלים אחרים, וכל הכלים משרתים מטרה אחת, ועל כן אין למנותם כמצוות נפרדות.