הדיון בקרבנותיו של חג הסוכות הנזכרים בפרשת פנחס שבספר במדבר מתמקד בדרך כלל במספרם הפוחת של הפרים שמוקרבים בו: החל מארבעה עשרה וכלה בשבעה, כשמספרם הכולל הוא שבעים. תופעה יוצאת דופן זאת, הידועה בשם "שבעים פרי החג", עמדה תמיד באור הזרקורים ומשכה את תשומת הלב אליה.
בצילם של שבעים פרי החג נחבאת לה תופעה מרתקת לא פחות והיא קרבן החג המוקרב מן הכבשים. כי בפרט אחד קיימת בין קרבנותיהם של המועדים השונים: בכולם מקריבים בין היתר שבעה כבשים. זהו המצב בחג המצות, בחג השבועות, בראש השנה, ביום הכיפורים, בשמיני עצרת ואפילו בראש חודש. אלא שחג הסוכות יוצא מן הכלל בענין זה, ומקריבים בו ארבעה עשר כבשים, שהוא מספר הכפול משבעת הכבשים הרגילים. זאת כמובן תופעה חריגה המצריכה הסבר.
אין זה הדבר החריג היחיד הנלווה לאיזכורו של חג הסוכות בפרשת פנחס. לאמיתו של דבר, יש משהו מאד מפתיע באיזכורו, או ליתר דיוק באי אזכורו, של חג הסוכות בספר במדבר. כי בשונה מיתר המועדים של פרשת פנחס, שמו המיוחד של חג הסוכות אינו נזכר כלל באותה פרשה, והשם המוענק לחג שלנו הוא "חג", וכאילו התורה אינו רוצה לציין את החג באחד משמותיו המוכרים ממקומות אחרים בתורה – חג הסוכות או חג האסיף.
ואכן, התורה בספר במדבר מתחמקת מהכרעה אודות שמו של החג - האם הוא חג האסיף הוא חג הסוכות. זאת, וכפי שכתבנו בעבר, משום שקרב איתנים התנהל בחומשים הקודמים אודות אופיו של החג. בעוד שבספר שמות אופיין החג כחג אסיף חקלאי, הרי שבספר ויקרא, בעקבות אירועי חטא העגל ומותם של נדב ואביהו, ניטל אופיו החקלאי של החג והוא הפך לחג היסטורי – חג סוכות, הנחגג כזכר ליציאת מצרים, ועיקר החגיגה שבו הוא במשכן – לפני ה'. בסופו של דבר תושג פשרה בספר דברים בין שני הכוחות הללו של החג, ואופיו החקלאי של החג יחזור לו, גם אם לא על חשבון חגיגת החג במקדש, אך פרשתנו נמצאת לפני אותה פשרה, בעודנו מצויים במצב ההתגוששות בין שני מאפייני החג: חג חקלאי הנחגג בכל הארץ או חג הנחגג במקדש.
הדרך שבחרה פרשתנו ללכת בה היא לא להכריע או לפשר בין שני הניצים, אלא, בלשון ימינו, "להכיל" את המחלוקת. לפיכך נמנעה פרשתנו מלנקוב בשמו של החג, והסתפקה במתן שם כללי מאוד לחגנו: "חג". ויחד עם זאת, לא שכחה פרשתנו את אופיו הכפול של החג, שהינו גם חג אסיף וגם חג סוכות, ולפיכך כפלה את מספר הכבשים המוקרבים בכל יום והעמידה אותו על ארבעה עשר כבשים במקום שבעה, ללמדנו כי בחג כפול עסקינן. חג שהוא גם חגיגת אסיף וגם חג סוכות.
