האם השלם גדול יותר מסך כל חלקיו, או להיפך? האם אחד ועוד אחד שווה שלוש או שדווקא שתים ועוד שתים שווה שלוש?
מצד אחד, מוכרת לנו דוגמת החבל הידועה, שמראה איך כל סיב נפרד נקרע בקלות, אך כשמחברים את כל הסיבים לחבל אחד, ניתן לגרור באמצעותם, באמצעות החבל, רכב כבד. אז השלם גדול מסך כל חלקיו.
מצד שני, והשאלה נשאלת פעמים רבות לפני מערכות בחירות, האם איחוד מפלגות יביא יותר קולות או שדווקא יפחית? האם העבודה ומרץ יביאו ביחד יותר קולות מאשר כל אחת בנפרד? האם ימינה והציונות הדתית יביאו ביחד יותר קולות מאשר כל אחת בנפרד? אולי בעצם השלם קטן מסך חלקיו.
וזה לא נעצר רק כאן:
האם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, כדברי אסכלת האנתרופולוגיה הפסיכולוגית, כלומר – שהסביבה והתרבות הם אלו שמעצבים את האינדבידואל, וכאילו משהו גדול מהאדם, חיצוני לו, מכוון את התנהגות האדם, והשלם הזה מורכב מהמון המון אינדבידואלים בודדים. או שבכלל ההיפך הוא הנכון, שבכלל האדם מוכוון מתכונותיו שלו, מכח ישותו העצמית, הגנים שלו, ולא מסביבתו.
וזה משתרשר בסופו של דבר לפרשת השבוע שלנו, פרשת תרומה. כי בפרשתנו אנו קוראים על בנין המשכן, אותו מקדש מיטלטל שהקימו בני ישראל במדבר, ושהמשיך איתם מאות בשנים לארץ ישראל, לגלגל, לשילה, לנוב ולגבעון, עד ששלמה המלך הקים את בית המקדש.
ואותו משכן נבנה עצים שיטים מצופים זהב, ועל הדפנות - חיפוי גג העשוי מעורות ומבדים ארוגים. ובתוך המשכן – כלים רבים: ארון, שולחן, מנורה, מזבח, כיור ועוד, חלקם עשויים מזהב וחלקם עשויים מנחושת.
והשאלה שנותרה שנויה במחלוקת בין החכמים השונים - בין הרמב"ם שחל לפני כשמונה מאות וחמישים שנה בספרד המוסלמית ובמצרים ובין הרמב"ן שחי לפני כשבע מאות חמישים שנה בספרד הנוצרית. והשאלה היא הכלים הם חלק מהמשכן, מהבית או לא. האם בעצם בני ישראל הצטוו בציווי אחד – להקים מקדש, שיכלול מרכיבים שונים וכלים שונים, והכל מהווה דבר אחד, או שבעצם בני ישראל הצטוו בכמה ציוויים – גם להקים מקדש, וגם לייצר כלים, וכל דבר עומד בפני עצמו. האם יש שלמות גדולה של מקדש, שמורכבת מהרבה חלקים, ושהיא דבר עצמאי העולה על סך חלקיו, או שבעצם יש לנו אוסף של דברים, מקדש וכלים שכל אחד עומד בפני עצמו.
והשאלה הזאת, של השלם והחלקים, כשמשליכים אותה עלינו, על בני האדם, היא שאלה עמוקה מאד, משמעותית מאד, וקיומית מאד: האם אנחנו חלק ממשהו גדול יותר, חיצוני לנו, וגדול בהרבה מאיתנו, או שאנחנו אינדיבידואלים, שחוברים אמנם לטובת מטרות שונות, אך במהות אנחנו נפרדים, עצמאיים, בלבדיים.
שווה מחשבה.
