בתוך המצוות הנוגעות לחג הפסח נמצאים הקרבת קרבן פסח, איסור אכילת חמץ, וחובת אכילת מצה. תכליתם של אלו הינה זכירת יציאת מצרים, כפי שכותבת התורה במפורש: "שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך...וזבחת פסח לה' אלהיך...לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני... למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, א-ד)
אם זכרון יציאת מצרים מושג באמצעות המצוות הנ"ל, יש מקום לשאלה היכן משתלבת אמירת ההגדה של פסח בליל הסדר, שבמסגרתה מספרים על הנסים והנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים. האם זוהי מצוה נוספת? ומהו העוגן / המוקד דאורייתא של ליל הסדר בימינו (בהעדר קרבן פסח)?
מדברי מוני המצוות ניתן ללמוד על שלוש גישות, השונות מהקצה אל הקצה. חלק גדול ממוני המצוות (בעל הלכות גדולות, ר' סעדיה גאון, ר' שלמה אבן גבירול) לא מנו את ספור יציאת מצרים כמצות עשה נפרדת, וניתנו לכך שני הסברים. לפי הסבר אחד (דברי ר"י פערלא בשיטת רס"ג), וכפי שעולה מכמה מקומות בתורה, ספור יציאת מצרים נאמר כמענה לשאלת הבן ("והיה כי ישאלך בנך לאמור מה זאת"), וכהסבר לבן ("והגדת לבנך"), על כן גם עושים שינויים בליל הסדר כדי שיראו הבנים וישאלו. מכאן שעיקרו של סיפור ההגדה נועד לשם לימוד הבנים, הכלול (בווריאציות שונות) במסגרת מצות תלמוד תורה. אם כך, ליל הסדר של ימינו (בהעדר קרבן פסח) מובנה על שני חיובים מן התורה – אכילת מצה וחינוך הבנים.
בקצה המנוגד קיים הסברו של ר"י פערלא בשיטת בה"ג, לפיו ספור יציאת מצרים לא נמנה כמצוה, משום שכולו טפל למצות אכילת מצה, וכפי שאומרת המכילתא "בעבור זה (עשה ה' לי בצאתי ממצרים) – לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור לפניך". ואכן קיימת הקבלה בין שני העניינים: זמן החיוב הוא בלילה ראשון של פסח. לפי הסבר זה, חיוב אכילת מצה הוא המוקד דאורייתא של ליל הסדר בימינו, והוא מושך אחריו את ענייני ליל הסדר.
בתווך נמצאת שיטת הרמב"ם, המונה את מצות זכירת יציאת מצרים כמצוה עצמאית ומיוחדת:"מצות עשה של תורה לספר בנסים ובנפלאות שמעשו לאבותינו בליל חמשה עשר בניסן... ואף על פי שאין לו בן... וכל המאריך בדברים שארעו ושהיו – הרי זה משובח" (הלכות חמץ ומצה, ז, א). שיטת הרמב"ם אינה נשענת על הציווי "והגדת לבנך" אלא על הציווי "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", והחיוב של הסיפור לבנים, המופיע בהמשך דבריו של הרמב"ם כלול בחיוב הכללי של סיפור יציאת מצרים של ליל פסח. ייחודה של מצוה זאת הינה בצד האינטלקטואלי שבה - בסיפור שבה, ובאריכות הדברים שבה, בשונה מהצד המעשי והפיזי של אכילת המצה. לפי שיטה זו, ליל הסדר של ימינו מובנה על שני חיובים מן התורה – אכילת מצה וסיפור נסי יציאת מצרים.
