ביתם של יצחק ורבקה המתואר בתחילת פרשתנו, היה בית ששרר בו עוני גדול, ונאבק על קיומו הפיזי. המפרנס העיקרי של הבית היה עשו, שהיה איש ציד – איש שדה. הוא היה יוצא לשדה לצוד ומביא אוכל הביתה, ולפיכך אהב יצחק את עשו – "כי ציד בפיו".
ומה קורה כאשר המפרנס העיקרי אינו מביא אוכל הביתה? במקרה כזה נאלצה המשפחה לאכול את האוכל הבסיסי ביותר – לחם ונזיד עדשים. זאת גם הסיבה מדוע ביזה עשו את הבכורה - "בעבור שראה שאין לאביו עושר" (אבן עזרא על פרשתנו).
בשל כך, כאשר היה רעב בארץ, נאלצה המשפחה לעזוב את ביתה וללכת לגרר, אל אבימלך מלך פלשתים, אשר כרת בשעתו ברית עם אברהם (רד"ק; ועוד נשוב לכך בהמשך).
עונייה של משפחת יצחק זועק לנוכח ההשוואה למשפחת אברהם, ויעידו על כך התפריטים השונים ששררו בביתם. בעוד שבמשפחת יצחק אכלו, כאשר לא היה ציד, ארוחה שכללה לחם ונזיד עדשים, הרי שאצל אברהם אנו קוראים על ארוחת מפוארת שהוגשה לשלושה אורחים: "מהרי שלוש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות... וייקח חמאה וחלב, ובן הבקר אשר עשה וייתן לפניהם".
אלא שכאן נשאלת השאלה להיכן נעלם כל הכסף של יצחק ומשפחתו? הלא אברהם נתן את כל אשר לו ליצחק (כה, ה), ולאברהם, ללא ספק היה כסף ורכוש רבים מאד (ראו למשל: "ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב"... "וייקח אבימלך צאן ובקר, ועבדים ושפחות, וייתן לאברהם"... "ואברהם זקן, בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל"). מה קרה עם הכסף והרכוש של אברהם?
בהעדר פירוט ברור בתורה נוכל רק לשער. השערתנו היא שלאור החלטתו של יצחק להתנתק מבית אביו, שעליה עמדנו בדברינו לפרשת וירא, בחר יצחק שלא לקבל את הרכוש המשפחתי, לנתק את הרצף וההמשכיות עם משפחתו, ולמעשה לקטוע את השושלת. להחלטה זאת היה מחיר כבד - המשפחה התדרדרה לכדי עוני מרוד. אברהם נתן אמנם את כל אשר לו ליצחק, אבל יצחק לא קיבל את המתנה. וגם כאשר היה רעב בארץ, ויצחק נאלץ לרדת לגרר, תוך ניצול הברית של אבימלך ואברהם אביו, ניסה יצחק להמשיך למצרים, על מנת שלא להסתמך על הברית של אביו, אלא שה' מנע זאת ממנו וציווהו: "אל תרד מצרימה". באותה הזדמנות מחדש ה' את הברית עם יצחק, ומבהיר ליצחק שיש לו מקום משלו, אך גם מסביר לו היטב מי אחראי לברית זו: "עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצוותי, חוקותי ותורותי".
או אז התחיל המפנה אצל יצחק: "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'. ויגדל האיש, וילך הלוך וגדל, עד כי גדל מאוד" למפנה זה שתי פנים:ראשית, יצחק נטש את דרך ההישרדות היומיומית וההסתמכות על הציד של עשו, והחל לפעול בעצמו ולייצר לו ולמשפחתו עורף כלכלי. שנית – יצחק בחר בדרך שונה מזו של אביו. בעוד שאברהם היה נודד ממקום למקום ("הלוך ונסוע") עם רכושו, שכלל כסף וזהב ועבדים ומקנה, יצחק הלך לתחום חקלאות השדה, הצמודה למקום אחד לקרקע. בכך ייצר יצחק מקום חדש ועצמאי לו ולמשפחתו. לא המשכו של אברהם, וגם לא הישרדות ללא המשך, אלא מקום עצמאי וחדש, לו ולמשפחתו.
