פרשת השבוע שלנו היא פרשת קדושים, והיא נקראת כך על שם הציווי המופיע בפתיחתה "קדושים תהיו", אלא שתוכנו של הציווי הזה אינו ברור. מה הכוונה בלהיות קדושים? וניתנו לכך מספר הסברים.
ארצה הפעם לעמוד על שני הסברים שניתנו בענין זה. הסבר אחד הוא הסברו של מדרש ההלכה, הספרי, שאמר כי הקדושה היא קדושת המצוות. במלים אחרות – אין לציווי קדושים תהיה תוכן עצמאי אלא הוא מורה לנו על שמירת המצוות ובכך נהיה קדושים.
המשמעות של דברים אלו הינה עמוקה הרבה יותר ממה שנראה, כי מיד לאחר הציווי הכללי הזה מופיעות מצוות רבות, וביניהן מורא אב ואם, שמירת שבת, חובת עשיית משפט צדק ואי עוול במשפט, איסור עבודת אלילים, ואהבת לרעך כמוך, ועוד ועוד. הקדושה נמצאת כאן, איתנו, ועכשיו, לא בעתיד. אמר על כך הרב שטיינזלץ שאנשים נוטים לדבר על קדושה ולהרים עיניים למעלה לשמיים, אלא שהקדושה נמצאת כאן ועכשיו, במעשה היומיומי, בדאגה לזולת, במתן תודה לקב"ה, בעשיית המעשים הארציים והקטנים והטובים בתור בבנק ובמכולת.
הסבר שני הוא הסברו של הרמב"ן, הרואה בציווי קדושים תהיו חובה של הליכה לפנים משורת הדין. כוננת הדברים היא שגם אם הדין מעניק לנו זכות מסויימת, או אפשרות מסויימת, עדין אין זה אומר שנממש אותה מבלי שנבחן את העומק המוסרי שלה. והרמב"ן מביא דוגמא -שהתורה התירה אכילת בשר ושתיית יין, אבל אין זה אומר שאדם שיזלול ויסבא כל היום -עושה את המעשה הרצוי, גם אם יאכל רק מאכלים כשרים, ויברך לפני אכילתם ובסיומם. להיפך -לאדם כזה קורא הרמב"ן "נבל ברשות התורה" או בלשוננו של היום - כשר אבל מסריח, ובדיוק את הכיוון הזה באה התורה לשלול בציווי קדושים תהיו. והדברים מתפרשים גם על המידות האישיות, ההתייחסות לזולת, ההתנהלות המסחרית ועוד ועוד. בכל אלו אנו נדרשים לא רק לבצע אך ורק את מה שמותר, אלא גם לבדוק האם המעשה שלנו הוא רצוי.
קדושים נהיה – כאן ועכשיו!
