לא לפחד מדרך ארוכה (לפרשת חיי שרה תשפ''ו)

שבת שלום וברוכים הבאים לכל הנוכחים. יש לי שאלה בשבילכם. האם אי פעם הרגשתם שבחרתם בדרך הנכונה, אבל המציאות לא בדיוק איתימה למה שציפיתם? אולי השקעתם בכל הכוח, עשיתם ויטורים גדולים בשביל משהו שחשבתם שהוא הדבר הנכון, ואז כשאתם מסתכלים מסביב, אתם רואים מישהו אחר עושה פחות ומשיג יותר. זו התחושה שאולי עברה על אברהם אבינו בפרשת חיי שרה. תראו, בפרשה אחרי סיפור העקדה מופיעה פתאום ידיעה מוזרה. ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמור, הנה ילדה מלקה גם היא בנים לנחור אחיך.

התורה מפרטת כחלק מסיפור זה את כל שמות ילדיו ונכדיו של נחור אחיו של אברהם. שמונה ילדים הוא הוליד עם מלקה אשתו ועוד ארבעה עם פילגשו ראהומה. ובשורה התחתונה יש לו 12 ילדים. עכשיו תעצמו רגע ותחשבו על המצב של אברהם. הוא עזב את בית אביו בחרן בצברו אלוהים. הלך לארץ לא נודעת, מפרד מהמשפחה שלו ומהאנוכיות שהכיר. אומרים לו לך לך. והוא הולך. וכשנדמה שההבטחה מתחילה להתממש ויש לו בן מסרה יצחק, מגיע ציווי קשה במיוחד.

עקדת יצחק. ונראה שגם זה כמעט משלל ממנו. ומה עכשיו? פתאום הוא שומע שבינתיים אחיו נכור נשאר שם בחרן, גדל שם בשלווה. ובזמן שאברהם עובר מסיונות קשים, נחור מצליח לגדל בית עשיר ורחב ידיים עם 12 ילדים. זו באמת הייתה נקודת מבחן לאברהם. אפשר היה לשאול האם היה כדאי לעזוב את חרן? האם באמת ההבטחות האלה של אלוהים עומדות להתממש? אולי הייתי יכול להצליח יותר אם הייתי נשאר שם במשפחה הגדולה שלי.

אלא שכאן בדיוק מתגלה הגדלות של אברהם. במקום להתלונן או להטיל ספק, הוא בוחר לראות הזדמנות. החדשות על ילדיו של נחור לא מערערות את אמונתו, אלא מחזקות אותו לפעול. אברהם מצווה על עובדו, לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני, כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אישה לבני ליצחק. הוא לא מתמקד במה שאין לו, אלא במה שהוא יכול לעשות כדי לממש את ההבטחה. אברהם מלמד אותנו שיעור חשוב באמונה.

גם כשנראה שהדרך ארוכה יותר וקשה יותר, הוא ממשיך להאמין שאלוהים מנהיג אותו אל הטוב, גם אם לא רואים אותו ברגע הזה. וזה לא סתם שהוא מכונה ענק האדם הגדול בענקים. אז כשאנחנו מתמודדים עם ריגעי קושי או פער בין הציפיות למציאות, אולי כדאי להזכיר לעצמנו את הסיפור הזה. לפעמים הציפיה הארוכה, האמונה היקשת, הם בדיוק מה שהופכים את המשמעות למשהו עמוק ואמיתי. שבת שלום לכם. להתראות. ‏o