"ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון", מספרת פרשתנו, וממשיכה – "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". ומהיכן בא אברהם (שהרי נאמר "ויבא אברהם")? השיב רש"י "מבאר שבע", והסביר המהר"ל בגור אריה - "דכיוון דכתיב 'ויבא' סתם ולא כתב מאיזה מקום בא, יש לנו לומר שבא ממקום שנזכר לפני זה והוא באר שבע". ואכן, פרשיית העקדה מסתיימת במלים ברורות "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחיו אל באר שבע, וישב אברהם בבאר שבע". במלים אחרות – לאחר העקידה מתגורר אברהם בבאר שבע בעוד ששרה גרה בחברון.
והמסקנה הזאת, שנראית מוכרחת ביותר משפט הפסוקים, הינה גם בלתי נסבלת ביותר. היתכן שאברהם ושרה אינם גרים יחדיו? הם נפרדו? וכבר תמהו על כך הרמב"ן והטור בפירושם לתורה: "ואין רצונו לומר שהוא דר בבאר שבע ושרה בחברון, דהיאך היו גרים בשני מקומות?" לפיכך נדחק הרמב"ן לומר שאברהם ושרה גרו בחברון, ואברהם הלך לצרכיו ושם הגיעתו הידיעה על מותה של שרה והוא חזר לחברון לספוד לשרה ולבכותה.
ובכל זאת דומה שאין מנוס אלא להישיר מבט אל אותה מסקנה צורמת לפיה אברהם ושרה נפרדו והם גרו אברהם ושרה במקומות שונים. פשט דברי התורה מכריח זאת, וגם הגיונם הפנימי של הדברים.
לאחר שנודע לשרה על מעשה העקידה ועל כך שאברהם היה מוכן לשחוט את בנו, היה הקרע שבין אברהם לבין שרה גדול מדי, ובלתי ניתן לאיחוי. יתכן והדברים התחילו במשבר הקודם, עם גירושו של ישמעאל, שהרי כבר אז קראנו על קונפליקט מפורש וברור שהתקיים בין שרה לבין אברהם. "ותרא שרה את בו הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". דבר זה העמיד את אברהם במצב קשה מאד – הכיצד יוכל לגרש אב לגרש את בנו? "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו". אלא שמצות ה' חזקה על אברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע".
כאשר התברר לשרה שבמצות ה' היה מוכן אברהם להרוג את בנם המשותף [וככל הנראה לא עדכן אברהם את יצחק על דבר העקידה; ראו במדרש תנחומא לפרשת העקדה] לא יכלה שרה להמשיך ולהתגורר עם אברהם.
קיצוני מדי? המדרש בויקרא רבה היה מוכן לקחת את הדברים לקיצוניות גדולה עוד יותר:"כיון שחזר יצחק אצל אמו... אמר לה: נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות … ובנה מזבח … ועקדני ונטל את הסכין לשחוט אותי … אמרה: וי על בן הדויה! אילולי מלאך מן השמים כבר היית שחוט. באותה שעה צווחה [שרה] ששה קולות ווי כנגד שש תקיעות. לא הספיקה לגמור את הדבר עד שמתה".
אין צורך להזדקק לאוזן רגישה כדי להקשיב לדבריה הכואבים של שרה: "אילולי מלאך מן השמים...". כאן, בנקודת הזאת התנפץ לרסיסים האמון בין שרה לבין אברהם, בין האשה לבעלה, והיא מתה.
אסור שתחמוק מעינינו נקודה נוספת שהמדרש הכואב כל כך של ויקרא רבה מעמיד בפנינו: לאחר העקידה יצחק אינו חוזר עם אביו אברהם לבאר שבע אלא ניתק ממנו וחוזר, באופן כל כך טבעי, לאמו. אכן, דברים אלו רמוזים בפשט הדברים, שהרי בעוד שבדרך לעקידה לוקח לוקח "את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו", הרי שבחזרתם מהעקידה שב אברהם "אל נעריו, ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע". ויצחק אינו חוזר עם אברהם. המשפחה מתפרקת. לא נקרא יותר על מפגש בין אברהם לשרה וליצחק, אלא רק בעת מיתתם: אברהם מגיע לספוד לשרה, ויצחק וישמעאל מגיעים לקבור את אברהם אביהם.
תקצר כאן היריעה מלנתח את סיפור העקידה ומשמעויותיו השונות הן ברמה התיאולוגית והן ברמה הקיומית. רק משפט אחד נאמר בהקשר זה: סיפור העקידה אינו סיפור עגול, הרמוני ויפה, אלא סיפור קונפליקטי וצורמני. לסיפור כזה לא יכול להיות סוף טוב.
