חיים באי ודאות (פרשת מצורע תשפ''ד)

בפרשת השבוע שלנו פרשת מצורה אנחנו קוראים על טהרתו של המצורע חזרתו לחיים חדשים ומי הוא בעצם אותו מצורה מצורה הוא בן אדם שמתגלים אצלו נגעים זה יכול להיות באור בראש בזקן והכהן בא לבדוק את הנגעים האלה ובסופו של דבר הוא מגלה שנגע האלה הם נגעים של צרעת במקרה כזה אם הכהן מ שמדובר בנגעי צרעת המצורע יוצא מחוץ למחנה אל מקום שנמצא מחנה המצורעים או איפה שכל המצורעים נמצאים ושמה הוא נמצא עד שהוא יתרפא צרעת שלו הכהן מדי פעם עושה סבב אצל המצורעים ובודק האם הם באמת תרפו או לא תרפו אם הם תרפו יש תהליך מסוים של טהרה ושל כפפרה שבסופם המצורע חוזר לחיים הרגילים חוזר

למחנה של כל הציבור ו אם הכהן רואה שהצורה לא נרפה צרעת שלו אז הוא נשאר עדיין מחוץ למחנה אז יכול להיות בעצם ככה בן אדם יכול להיות בצורה מחוץ למחנה שבוע חודש שנה שנתיים עשור ויכול להיות גם עד יום אותו כל זה נמצא בפרשה שלנו בפרשת מצורה ונשאלת השאלה למה אדם נהיה מצורה ונשאלת השאלה גם כייצד או איך האדם מתרפא צרעת זאת אומרת מה גורם לזה והתשובה היא לא יודעים התורה לא מספרת פשוט לא מספרת מדוע אדם נהיה מצורה התורה גם לא מספרת באילו נסיבות או כיצד או מדוע האדם מתרפא צרעת לא את זה היא אומרת ולא את זה היא אומרת יש אמירות יש רמזים

יש כיוונים שמדובר על זה שהצעת בע על עונש של לשון הרע וה התירות יכולה להיות או ההתרפקות צרעת בגלל חזרה בתשובה או תיקון אבל בסופו של דבר במישור הפשט התורה לא אומרת את זה בצורה ברורה ני חושב שזה בדיוק המסר שהתורה רוצה לתת בעניין הזה לחיות גם במצב של אי-וודאות כי המצורע מגלם בדיוק את האי הוודאות את האי הוודאות של מדוע הוא נהייה מצורע וי הוודאות של כייצד הוא הצליח בסופו של דבר ולהתרפק וכן לפעמים אנחנו נמצאים בסיטואציה של אי וודאות וגם בסיטואציה הזאת של אידאות החיים ממשיכים ואנשים יוצרים ופועלים ועושים גם במצב של אי ודאות כי מה לעשות האידאות הזאת היא חלק מהחיים אגב

הקורבן שהמצע מביא ביום תורתו אחרי שהוא נטהר הוא מביא קורבן משולש שמורכב מעולה מחטאת ומשם עולה וחטאת נייחד על זה את הדיבור פעמים אחרות אבל זה תמיד סט שלם של קורבנות שתמיד מגיעה ולעומת זאת האשם הוא מיוחד כי אם נסתכל למשל על מקבילים כמו הכוהנים ביום כניסתם לתפקיד או הנזיר ביום השלמת נזרו הם לא מביאים הם מביאים גם כן עולה וחטאת אבל הם מביאים השלישי שלהם זה השלמים השלמים זה קורבן שבעצם כשמו כן הוא עושה שלום בין אדם לבין הקדוש ברוך הוא אז הכהנים שנכנסים לתפקיד מביאים קורבן של שלום של התחלת הדברים הנזיר שמשלים בהצלחה את ימי רתו מביא קורבן של שלמים כי הוא השלים

בהצלחה לכאורה היינו מצפים שהמצע שחוזר למחנה מתרפה וחוזר למחנה הביא קורבן שלמים כי הוא השלים אבל בעצם לא המצורע בוודאי יכול להיות בחוה של מרירות כי הוא לא מבין למשל למה 20 שנה הוא היה צריך לשבת מחוץ למחנה עד שהוא התרפא בתחושת הוא היה יכול כבר אחרי שבוע לבוא או בכלל הוא לא מבין למה זה קרה הוא נמצא בעולם של אי-וודאות ולכן הוא מביא קורבן של אשם כי אחד מקורבנות האשם הרגיל המוכרים זה קורבן שקוראים לו אשם תלוי שבן אדם לא יודע אם הוא עשה חטא הוא לא יודע אז הוא מביא אשם אם הוא יודע שהוא עשה חטא הוא מביא קורבן חטאת על חטא אבל

אם הוא לא יודע אם הוא עשה חטא הוא מביא קורבן השם וזה בדיוק מצבו של המצורע כי המצורע נמצא במצב שהוא לא יודע בוודאות וגם במצב כזה הוא מביא קורבן למדנו שהחיים ממשיכים וקיימים לפעמים בעל כורחנו גם במצב של אי וודאות וגם בסיטואציה הזאת אנחנו צריכים ללמוד ולפעול שבת שלום