על פי האמור בתחילת פרשתנו, ענייני הקרבנות נאמרו למשה באוהל מועד במסגרת תקופת חנוכת המשכן, שאירעה כמובן לאחר מתן תורה בהר סיני: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר... אדם כי יקריב מכם קרבן לה'...". לעומת זאת, בהמשך הספר מסופר שענייני הקרבנות נאמרו למשה בהר סיני: "זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, אשר צוה ה' את משה בהר סיני, ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני" (ז, לז-לח).
באוהל מועד או בהר סיני?
לא היינו מתעכבים על השאלה הזאת אלמלא מטען חומר הנפץ הכבד שהיא טומנת בחובה, שהרי הקביעה הברורה שהקרבנות ניתנו למשה באוהל מועד עומדת לא רק בסתירה לאמור בהמשך הספר, אלא גם לעמדה המקובלת שכל המצוות נאמרו למשה בהר סיני עם קבלתו את התורה (רבי ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ר' עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב (בבלי סוטה לז, ב); דרש ר' שמלאי: תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה בסיני (בבלי, מכות כג, ב)).
הרמב"ן בפירושו לתורה (על ויקרא ז, לח) מתייחס לשאלה זו בהרחבה ומציע לה שני הסברים. בהסברו הראשון הולך הרמב"ן בעקבות דברי התלמוד הבבלי שהובאו לעיל, ומציין כי אכן ענייני הקרבנות כבר ניתנו למשה בהר סיני, ודברי התורה בפרשת ויקרא הינם חזרה על עניינים אלו ("והנה מצוות ויקרא שנויות"). אלא שהרמב"ן אינה מסתפק בהסבר זה ומציע הסבר שני – "על דרך הפשט" – לדברי התורה בענין הקרבנות ("אשר צוה ה' את משה בהר סיני"). על פי הסבר זה הביטוי "בהר סיני" אינו מכוון דווקא למיקום הגיאוגרפי המדוייק של הר סיני ואין מדובר דווקא במעמד מתן תורה של הר סיני, אלא מדובר על מיקומים הנמצאים בקרבת הר סיני ושם הוקם אוהל מועד. הרמב"ן מביא ראיות לשיטתו, ולא נוכל מקוצר המקום להיכנס כעת לגופו של הענין, ואולם ברור שמדובר כאן בקביעה בעלת משמעות פרשנית גבוהה והשלכות כבדות משקל.
לדברי הרמב"ן האלו חשיבות עצומה, לא רק בעצם הבאת פירוש "על דרך הפשט" והעמדתו במקביל לפירוש "על דרך רבותינו" (וכבר קדמו בכך הרשב"ם), אלא גם במתיחת הביטוי הר סיני ופרישתו על מימדי זמן ומקום רחבים יותר. לפי דברי הרמב"ן הללו, מתן התורה לא היה אירוע נקודתי אלא אירוע תהליכי, שהתפרס על פני תקופה מסויימת ומקומות מסויימים.
בענייננו, מתח הרמב"ן את הביטוי הר סיני רק ביחס לענייני הקרבנות, כי בענין בלטה הסתירה בין המקומות השונים בתורה, ואולם, השאלה כמה רחוק ניתן למתוח את קו הגבול הינה שאלה חיונית ביותר, מהטעם הפשוט שאנו עוד נקרא בספר דברים על מצוות שלא נמצא להן כל זכר מילולי בספרי התורה שקדמו לכך, ושניתנו, על דרך הפשט, בערבות מואב. נדרש לכך בבוא העת.
