נגילה ונשמחה עיונים בעולמה של תורהגיל נדל

אל תהיה סמרטוט! (לפרשת אמור תשפ''ד)

"ומעוך וכתות ונתוק וכרות... ובארצכם לא תעשו". הרב שטיינזלץ קורא זאת גם על האדם: יראת שמים אינה להיות סמרטוט. יש הבדל בין לב נשבר, שהוא תהליך, לבין ויתור על כוח היצירה.

תמליל השיעור (תמלול אוטומטי — ייתכנו אי-דיוקים)

שאלה שאני רוצה לדון בה היום היא מה היא האינטואיציה של האדם המאמין של האדם הדתי או האינטואיציה כוונה היא תפיסת העולם השקפת העולם מאיפה הוא עומד למשל אנחנו חושב שכולנו נסכים שמצופה ואדם המאמין גם מצפה מעצמו להיות מוסרי להיות טוב לעשות מעשים טובים להיות אהוב על הבריאות בוודאי לא להיות מושחת לא להיות שקרן לא להיות רמאי וכולי לפעמים אנחנו רואים קונטרסט במציאות דבר נורא ויום שמביא לחילול השם א אבל זה ש אנחנו רואים אנשים דתיים שבמציאות עושים את זה זה לא אומר שזה הכיוון הרצוי אנחנו מבינים בתוכנו ש מאדם הדתי בוודאי מצופה להיות גם בן אדם טוב ובן אדם מוסרי והדתיות היא עוד קומה נוספת

היום אני רוצה לדון בנקודה אחרת בעניין הזה והיא עמידת האדם בעולמו מול הקדוש ברוך הוא האם האדם עומד בראש זקוף או עומד א א באופן שטוח לגמרי באופן רמוס באופן דקה לכאורה הפסוק בתהילים בא ואומר אומר ככה לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה כלומר שהקדוש ברוך הוא רוצה לב נשבר ונדכה כלומר בן אדם מדוכה בן אדם שבור זה זאת הכוונה אבל אני רוצה להביא בהקשר הזה את דבריו הנפלאים של הרב שטיין זס בספרו חיי עולם שכבר הזכרתי שהוא מביא בוודאי בעקבות החסידות עמדה אחרת לגמרי ונראה איך זה מתמודד עם הפסוק בתהילים שלב נשבר ונדכה אז פרשה שלנו כתוב על קורבנות שהאדם מצווה שמהם אותם לא

להביא לקדוש ברוך הוא ומה נאמר שמה לגבי קורבן בהמה ומעוך וחתונות וחרות לא תקריבו להשם ו בארצכם לא תעשו זה סוג של מום שיכול להיות קיים בשור וסא זה מדובר למום בעברי המין והאמירה היא לא להקריב את זה להשם זה דבר אחד ולא רק לא להקריב את זה להשם אלא גם לא לעשות את זה זאת אומרת לא לגרום כזה לא לסרס את החייה לא לגרום לה בכלל למום כזה ומכאן הרב שטיינס לקח את זה קדימה הרבה יותר והוא אומר שמוך וכתות זה גם על האדם בכלל שהאדם ש אומר הרב שטיינדל יש אנשים שכל מהותם הדתית היא להיות מעוך וחט או נתו וקרות אדם מרגיש שהיהדות

שלו היא להיות מעוך וחת וככל שהוא יותר כזה הוא מרגיש שהוא יותר טוב כמה שהוא יותר ממוח כמה שיותר סמרטוט נראה לו שהוא זכה לקדושה יותר עליונה ועל זה אומר הרב שטיין זלץ כאן הקדוש ברוך הוא אומר שאחד כזה לא רק שלא תקריב אותו להשם אלא גם בארצכם לא תעשו הקדוש ברוך הוא לא רוצה את המוך והחטא לא בפנים ולא בחוץ למה למה כי בעצם המוך והחתמת זה אדם שויתר על כוחות היצירה שבו על כוחות הבנייה שבו והוא השפיל את עצמו לגמרי הוא מוך וחתוכה י הציווי הבסיסי שאדם קיבל בעולמו הוא פרו ורבו ומילו את הארץ חישוה זאת אומרת האדם נדרש לפתח את העולם בכל

הבט שהוא בטכנולוגיה באומנות ביצירה בבנייה במדע בכל דבר שהוא הבן אדם האדם נדרש לפתח את העולם זה הציווי האלוהי הבן אדם אמור לפתח לא להיות סמרט אלא מה קורה זה מגיע מסוג של תפיסה של יראת שמיים מסויימת שבאה ואומרת לא אם אתה גבוה אם אתה מרים את הראש אתה דוחק את הקדוש ברוך הוא אתה אומר אתה אני פה וא לא כאן אני כאן והוא לא ואני והוא לא והוא לא ולכן באהה אותה תפיסת יראת שמיים ואומרת מה פתאום אני צריך להות באוך וחת אבל האמת היא שזה לא הכיוון לפחות בוודאי לא כיוון יחידי ולהפך ככל שהבן אדם מפתח את העולם הוא עושה את צו השם

והוא בדיוק נותן ומגשים את הרצון וא את הכיוון הכללי של תפקיד האדם בעולמו עכשיו מסביר הרב שטיס אנחנו צריכים להתמודד עם הפסוק בתהילים שלב נשבר נתקה אלוהים תבזה יש הבדל גדול בין לב נשבר לבין לבין מוך וחט מאורך וחות זה בן אדם שבא ואומר אין לי זהו זה המצב הסטטי שלי אין לי מה לעשות אני אני למטה ברצפה וזה מה שצריך להיות אני שבור וככה בעצם הקדוש ברוך הוא ישרה בעולמו באמצעות אנשים שבורים אבל כפי שאמרנו זאת לא ה לא הגישה המחייבת המחייבת אז מה נעשה עם לב נשבר ונדכה זה סדר של תהליך זאת אומרת בן אדם שבא ורוצה לתקן את עצמו הוא בוודאי חייב

להיות עם נשבר לבוא ולהגיד אוקיי עשיתי גם דברים לא טובים יש לי לאן להתפתח זה המשמרות של הלב נשבר זהבן אדם שבא ואומר אני יש לי יעדים להשיג אני מרגיש שאני לא נמצא שמה אני רוצה לתקן את עצמי ולקחת את עצמי קדימה אבל זה ברור שהבן אדם לא בא ולא אומר שהוא סמרת אז הנה עוד דיון אחד של האינטואיציה הדתית או נקודת השקפת העולם אז כן הבן אדם לא יהיה מוך לא יהיה חתו לא יהיה סמרטוט זה לא מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנו הקדוש ברוך הוא רוצה בן אדם שומר שמפתח את העולם שלוקח אותו קדימה וזאת בעצם ירת השם האמיתית שבת שלום

מאמר ספר ויקרא

אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר

פרשת אמור

פרשתנו מתארת באופן מפורט את חובת הבאת העומר ראשית הקציר והנפתו, ואת חובת ספירת חמישים הימים מיום הבאת העומר: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם…