נגילה ונשמחה עיונים בעולמה של תורהגיל נדל

תפסיק למדוד את השמחה שלך - זה בדיוק מה שהורג אותה (כי-תבא תשפ''ו)

ככל שהופכים את השמחה ליעד ולמדד, כך היא מתרחקת. עיון בפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה" וברמב"ם, על שמחה שאינה הוללות אלא תוצאה טבעית של חיים בעלי משמעות.

תמליל השיעור (תמלול אוטומטי — ייתכנו אי-דיוקים)

יש משהו כמעט מתסכל ואולי אפילו קצת אכזרי בשמחה. הרי כולנו רוצים לשמוח. זה נשמע כמו הדבר הכי טבעי, הכי אנושי, הכי פשוט בעולם. אבל דווקא כאן מתחילה הבעיה. ככל שאדם משתדל יותר להיות שמח, ככל שהוא הופך את השמחה ליעד, למשימה, למדד הצלחה, כך לא פעם היא דווקא מתרחקת ממנו. במקום לחוות את החיים, הוא מתחיל לבחון את עצמו בלי סוף. האם אני שמח מספיק? למה אני לא מרגיש יותר טוב?

מה חסר לי? וברגע שהשמחה הופכת למבחן, היא מפסיקה להיות חוויה חיה והופכת ללחץ. במקום שמחה מגיעים מתח, השוואה, אכזבה וליתים גם תחושת כישלון פנימית. המחקר המודרני מזהה את התופעה הזאת היטב. הוא מראה ששמחה עמוקה ויציבה כמעט אף פעם לא נוצרת מרדיפה ישירה אחר תחושה טובה. היא לא נולדת מזה שאני מנסה לשחות מעצמי מצב רוח חיובי. להפך, היא צומחת בדרך עקיפה, מתוך חיים שיש בהם משמעות, קשר אמיתי עם אנשים, תחושת הכרת תודה, נתינה, מחויבות, מאמץ ואפילו התמודדות.

דווקא כשאדם מפסיק לשאול ללא ערף האם אני שמח ומתחיל לשאול האם אני חי נכון, מה שהוא משתחרר. ואז השמחה מגיעה לא בתור פרס מלאכותי, אלא כתוצאה טבעית של חיים שיש בהם עומק. פרשת השבוע שלנו, פרשת כי תבוא, מביאה ניסוח חד ומפתיע מאוד. נאמר בפרשה שעל עם ישראל יגיעו ראות וצרות תחת אשר לא אהבת את אדוני אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל זה פסוק עוצמתי כי הוא מלמד שהשאלה איננה רק האם עשית את הדבר הנכון אלא גם באיזה לב עשית אותו אפשר לעשות את המעשה הנכון ובכל זאת להחמיץ את העיקר אפשר לקיים לפעול להתאמץ ובכל זאת להישאר יבש מקני כבוי התורה מצביעה על כך שהאיכות הפנימית של החיים של העבודה של הקשר עם השם היא חלק מהותי מן העניין עצמו.

הרמב"ם בספר משנה תורה מזקק את הרעיון הזה למשפט מדויק. השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא. לא קישוט, לא בונוס, לא תוספת נחמדה, עבודה גדולה. אבל הרמב"ם גם נזהר מאוד לא לבלבל בין שמחה לבין פורקן. לכן הוא מוסיף שהשחרות והסיחרבה וקלות הראש אינה שמחה, אלא הוללות ושכלות. כלומר, שמחה אמיתית איננה בריחה, איננה רעש ואיננה תשטוש. היא לא נוצרת כשמחפשים כיף בכל מחיר, אלא כשחיים חיים שיש בהם אהבת השם, משמעות, מידה נכונה ומעשה ראוי.

וזה אולי הפתרון כולו. לא לרדוף אחרי השמחה כאילו הייתה מוצר, אלא לבנות חיים לחונים ובעיקר מלאי משמעות ומתוכם השמחה כבר תופיעה. שבת שלום. להתראות. เ

מאמר ספר דברים

כי תבוא - מחבר "זכור לנו" מנסה להשיג עבורנו את הטוב ביותר

פרשת כי תבוא

קללות ארוכות ומפורטות באופן חסר תקדים מופיעות בפרשתנו - רעב, מחלות, גלות ועוד - כעונשו של מי שלא ישמע בקול ה' ולא ישמור את מצוות ה' ואת חוקותיו. את הדרך להסרת הקללות לא מספרת פרשתנו, אך…

מאמר ספר דברים

חברת המופת - דבר תורה לפרשת כי תבא

פרשת כי תבוא

את נאום המצוות הארוך מסיים משה רבנו בשתי מצוות הכוללות ביצוע הכרזה אשר נלווית למעשה אחר. מצווה אחת היא מקרא הביכורים, דהיינו החובה לספר, עם הבאת ביכורי האדמה למקדש, על חסדי ה' בהוציאו אותנו…