בפרשתנו אנו קוראים על יצחק – "ויהי כי ארכו לו שם הימים, וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו". במפרשים הובעו דעות שונות על משמעות הביטוי "מצחק", תוך שהצד השווה לכולם, הוא בהבינם שמדובר בקירבה בין איש לאשתו, כפי שגם עולה מפשוטו של מקרא (ראו, למשל, בדיון המפורט אצל החזקוני).
כידוע, על מידת הקירבה בין איש לאשתו כתב התלמוד כדברים הללו: "תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו... עליו הכתוב אומר: "וידעת כי שלום אהלך"". וכך פסק הרמב"ם (אישות טו, יט): "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו".
חשיבותה של הלכה זאת נעוצה בכך שמדובר לא רק בהמלצה אלא בציווי. אלא שכאן מצוי גם חסרונה: בהיותה ציווי כללי – נעדר ממנו כל מימד קונקרטי.
בנקודה זאת נכנס פירושו של הרלב"ג לענייננו. הרלב"ג בפירושו לתורה נוהג לסכם כל פרשייה בתועלות העולות ממנה. בענייננו, מסביר הרלב"ג מדוע סיפרה התורה את הסיפור על יצחק ורבקה: "שראוי לאדם שיַרְאה מהקירוב לאשתו בדרך שתדבק אהבתה בו, כי בזה ישלם תיקון הבית, ובזה יהיה הזרע שיהיה לו ממנה יותר נבחר".
תולדות- המצוות בפרשה: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו"
בפרשתנו אנו קוראים על יצחק – "ויהי כי ארכו לו שם הימים, וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו". במפרשים הובעו דעות שונות על משמעות הביטוי "מצחק", תוך שהצד השווה…
