פרשתנו מספרת על מכירת הבכורה ליעקב. לא זו בלבד שעשו מכר את הבכורה ליעקב, אלא שגם הפסיד את הברכות, כפי שציין עשו: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי".
למרות החשיבות הגדולה הניכרת בפרשתנו לבכורה, ולברכה שבאה בעקבותיה ("הווה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך") הרי שבמקרים אחרים נראה שמעמדה נשחק באופן משמעותי (ראה ביחסי ראובן, יהודה ויוסף, ובברכת יעקב לאפרים ומנשה).
הד לאותם קולות מתנגשים במעמד הבכור אנו מוצאים במנין המצוות. לדעת הרמב"ם (ספר המצוות עשה רמח, משנה תורה, הלכות נחלות) לא קיימת מצוה ספציפית בדבר בחירת בכור על ידי אביו, או מצוה ספציפית בדבר מתן מעמד מועדף לבכור. מעמדו של הבכור על פני אחיו מהווה חלק מדיני הממונות הכלליים (דיני נחלות) ובמסגרתם מוקנה לו פי שנים מאחיו (אף כי ניתן, באמצעות שימוש במנגנונים מסוימים, לעקוף דין זה). בקצה הנגדי נמצא הרמב"ן, הקובע כי קיימות שתי מצוות מיוחדות לבכור. האחת מצוות עשה – שהאב יודיע מי הוא הבכור, ויורה כי הוא זוכה במעמד הבכורה, והשניה – מצות לא תעשה, שאסור למוריש להעביר את הבכורה מן הבן הגדול אל יתר אחיו. שיטת הרמב"ן קובעת חובה אקטיבית בבחירת הבכור, בעוד שלדעת הרמב"ם מדובר בבכור פסיבי, שיוכל, אם ירצה, לקבל פי שנים.
