פחות אידיאלית, יותר אנושית (לפרשת תצווה תשפ''ה)
קורבן התמיד שבפרשת תצוה שייך לעולם שלפני חטא העגל — קורבן של קרבה והודיה, בלי חטא ובלי כפרה. אחרי העגל נעשתה המערכת מורכבת: פחות אידיאלית, יותר אנושית.
תמליל השיעור (תמלול אוטומטי — ייתכנו אי-דיוקים)
הסיפור המרכזי שתופס את המוקד של פרשת השבוע שלנו פרשת תצווה הוא כמובן הנושא של בגדי הכהנים בגדי הכהן הגדול ובגדי הכהנים שמשרתים במשכן אבל יחד עם זאת בפרשה שלנו יש עוד פרשיה קטנה שאיכשהו חומקת לה מתחת לרדאר והיא פרשיית הקורבן התמיד שהיו מקריבים כל יום על המזבח במשכן ובבית המקדש וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שני ליום תמיד למה זה חמק מתחת לרדאר אחד כי בגדי הקהונה אין ספק מטיילים צל כבד על שאר העניינים האחרים ודבר שני לא פחות חשוב זה כי בעצם הנושא הזה של קורבן התמיד מופיע גם בהמשך התורה בפרשת פנחס שמה הוא חוזר על עצמו במילה במילה ועוד יש הרחבות
נוספות של עוד קורבנות ועוד דברים אז לכן איך שהו אנחנו קוראים את זה ואומרים טוב זה לא בהקשר בכלל איכשהו זה מופיע אבל הדיון העיקרי יהיה בהמשך אבל בעצם מה שאני רוצה לומר זה שפרשת קורבן התמיד שנזכרת בפרשה שלנו זה לא שטל שהקדים את זמנו אלא היא היא הדבר האמיתי ומה שקרה אחרי זה זה התפתחויות מאוחרות יותר ובואו נסביר ופה יש משהו שהוא מרתק שחורג רק מהנקודה הספציפית בעצם על קורבנות כקשר בין האדם לקדוש ברוך הוא אנחנו קוראים כבר בתחילת התורה הבל הביא מבכורות צונו נח הלה אולו להקדוש ברוך הוא אחרי המבול יעקב זבח זבחים נרי בני ישראל הקריבו עולות ושלמים בסיני ובאמת בפרשת יתרו
שקראנו אותה לא לפני הרבה זמן הייתה הנחייה מאוד ברורה מזבח אדמה תעשה לי וזוכת עליו את אולך ואת שלומיך זה היה הקשר שהאדם יצר עם אלוהים עם הקדוש ברוך הוא באמצעות הקרבת קורבנות זה מה שהיה וככה זה עבד אבל פתאום הגיע משהו ששינה את הכל אבל רגע לפני מה ששינה את הכל שימו לב שבקרב האלה אנחנו נמצאים באיזה מצב מאוד מאוד אידילי אין לנו קורבן על חטא אין לנו קורבן על פשע בכלל אין לנו קורבן של כפפרה אין לנו כפרה זה הכל מתוך רצון של קשר של האדם עם אלוהים תחזוקת הקשר יצירת קשר לא חטא לא כפרה בכלל לא משהו בדבר הזה אבל אז הגיע
אחרי הפרשה שלנו הגיע מאורה ששינה את הכל וזה חטא העגל בחטא העגל נעשה שימוש מאוט במוסד הזה של הקורבנות כתוב וישכימו מחורת ויעלו עולות ויגישו שלמים ולכן בעקבות חטא העגל ועבודה זרה והקרבת הקורבנות בקשר של עבודה זרה נהייה שינוי דרמטי ובעצם כל נושא הקורבנות נאסר והובל לאוהל מועד בלבד ובכלל כל עולם הקשר עם הקדוש ברוך הוא השתנה ונכנס עולם החטא ונכנס הכפרה והקורבן ונכנס נכנסה מערכת הרבה יותר מורכבת ועכשיו קורבנות כבר לא היו אמצעי לחיבור אלא מנגנון של תיקון של יחסים ש שנפגעו שנפגמו של חט ושל כפרה הפרשה שלנו פרשת תצווה ופרשת התמיד מספק לנו מספקת לנו הצצה לעולם האידיאלי לעולם המושלם שיכול היה להתקיים
לעולם שבו הקורבנות הם טוי לקרבה והודיה ללא צורך בכלל בכפרה העולם הזה לא זכה להתממש במלו חטא העגל טלטל את היסודות ובעצם המציאות הפכה להיות מורכבת מציאות הרבה יותר מסובכת מציאות שהייתי אומר שהיא פחות אידיאלית ויותר אנושית כבר אין את הקשר הטהור של הקרבה אלא תמיד זה מתחיל להתערבב ודברים אחרים וזה מה שקורה לנו בכלל ביחסי אדם וחברה יחסי אדם ועולם וגם יחסי אדם והקדוש ברוך הוא יש לנו איזה תמונת מצב אידילית אידיאלית של איך הדברים צריכים להיות וזה התמונה של הפרשה שלנו אבל בסופו של דבר החיים והמציאות משבשים יש שריטות יש סדקים יש חטאים יש דברים ואז העולם הופך להיות הרבה יותר מורכב שבת
שלום