מחוברים ולא נבדלים (לפרשת מטות מסעי תשפ''ה)
הלויים לא קיבלו נחלה נפרדת אלא ערים בתוך כל שבט — נבדלים מן העולם אך לא מן העם. שיעור על תפקידם של חכמים ומחנכים להיות מעורבים ולא מסוגרים.
תמליל השיעור (תמלול אוטומטי — ייתכנו אי-דיוקים)
בפרשת השבוע שלנו, פרשת מטות משאי, אנחנו קוראים על ההרים שנתנו ללביאים. כל שבטי ישראל זכו בנחלות בארץ ישראל, אבל הלביאים לא זכו זכו בנחלה, אלא קיבלו מודל אחר. הם קיבלו בכל שבט היה צריך להפריש להם ערים. וככה היה להרים, ללביאים ערים בכל שבטי ישראל. לא הייתה להם נחלה נפרדת. הרמב"ם הסביר על הלביאים שהם היו נבדלים מהעולם. למה כל העולם היה נלחם, היה עושה דברים והלביאים היו תפקידם היה להיות מורה הוראה, להיות החכמים, להיות המלומדים הסבירו על כך ודאי יותר מזה.
הם נבדלו מהעם אבל לא סליחה, הם נבדלו מהעולם אבל לא נבדלו מהעם. ביותם מחנכים, בהיותם מנהיגים, ביתם מורי הוראה, ביותם החכמים, ביותם המלומדים, הם לא צריכים להיות בתוך העם. ולכן הם לא קיבלו מחלה נפרדת שתהיה בצד כזה או אחר, אלא הם היו בתוך העם עצמו. יותר מזה, גם דיברו על כך וסק להלכה שהרי הלביאים היו קולטים את מי שרוצח בשגגה. מי שרצח בשגגה ה נמלט אל עיר מקלט כדי למצוא שמה מכסה.
אבל כל הרי הלביאים נחשבו כרי מקלט כדי לקלוט את אותו גולה, כדי לתת לו מקום, רוח, שייה, א לתקן את דרכיו אם צריך. הכל מתוך חינוך ומעורבות וזה בעיניי לקח מאוד גדול שמה שמצופה מהחכמים מהגדולים רבנים מלומדי התורה מחנכים להיות מעורבים בתוך העם לא להיות בתוך תיבת נוח מסוגרת שהמבול נמצא מבחוץ לא להיות בתוך ערים ספציפיות ולהיות מנותקים מכל העולם לא אלא להיות בתוך עם ישראל להשפיע להיות מעורבים להיות חלק מהעם ולא להיות נבטלים מהעם שבת ش