כשהריחוק הופך לקירבה (פרשת במדבר תשפ''ו)

כשהמרחק יוצר מקום בפרשת במדבר מתואר סדר חנייתם של ישראל סביב המשכן. יש קרובים ויש רחוקים ולכל אחד מקום. לכאורה הקרוב זוכה יותר אבל השפת אמת מלמד חידוש מפתיע. השפת אמת מביא את הפסוק ביהושע. אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כ2000 ממה. ולומד ממנו שהריחוק איננו רק חיסרון. יש בו מעלה יש בו שלום ויש בו התאמה. הקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד את מקומו המדויק. יש זכות בקרבות ויש זכות ביד הרחקות.

ומכאן החידוש הגדול, גם מי שנמצא רחוק, אם הוא מכיר באמת במקומו, יכול לזכות לעבודת השם עמוקה ואמיתית. כי יש תפילה מרחוק. כותב השפת אמת. לפעמים דווקא תפילת הרחוק נובעת מתוך כיסופים והכרה אמיתית ולכן יש בה עומק מיוחד. יתר על כן, הריחוק איננו רק מצב, אלא גם אפשרות של תנועה. דווקא מי שמרגיש את המרחק יכול לנוע באמת אל הקרבה. מי שכבר חשמו קרוב לא תמיד זוכה לתנועה הזאת, אבל הרחוק מתוך הגעגוע הופך את המרחק עצמו לכוח של התקרבות.

הרמב"ם במורא נבוכים מוסיף יסוד חשוב. הוא כותב שכדי לייקר דבר יש לפעמים צורך להתרחק ממנו ואל המקדש לא טווה עד מלאת ימי טהרה. אין זה רק דין של הרחקה אלא גם דרך לשמור על גודל המפגש. דבר חשוב שנמצא מול האדם תמיד עלול לאבד ממעמדו. הריחוק שומר על ערכו של הקרוב וגם מאפשר את התנועה המחודשת אליו. תנועה של ציפיה, של הכנה ושל פגישה שיש בה משמעות. שלמה המלך מוסיף במשלי הכרגלך מבית ראך, פנזבא וסנאך.

גם חז"ל מייסמים עיקרון זה ביחס למקדש. אין להיכנס בכל עת כדי שלא תהפוך הקרבה לשגרה. וכן בסולם המידות מופיעה הפרישות כשלב בדרך לקדושה, לא כבריכה, אלא כיכולת לשמר עומק, רגישות וערך, ומתוך כך גם לשוב ולהתקרב נכון. נמצא איפה שהמרחק איננו תמיד היפוכה של הקרבה, לפעמים הוא התנאי לה. יש קרבה שמרוממת ויש קרבה ששוחקת, ויש ריחוק שאיננו ניתוק אלא מרחב שמוליד תנועה, געגוע והכנה אל הקרוב. זה אולי המסר העולה מן המקורות הללו.

לא כולם צריכים לעמוד באותו מקום ולא תמיד הקרוב גדול מן הרחוק. יש מי שעבודתו בקרבה ויש מי שעבודתו דווקא מתוך הריחוק. וכשאדם עומד באמת במקום שלו, גם אם הוא רחוק, יש לכך ערך. יש בכך יושר ויש בזה גם פתח של תנועה. מן הריחוק אל הקרבה, מן הגעגוע אל המפגש ומן המקום האמיתי שלו אל הקדושה. שבת שלום. להתראות.