כי תצא לטבלת אקסל (לפרשת כי תצא תשפ''ה)

בפרשת השבוע שלנו, פרשת כי תצא, אנחנו רואים אוסף גדול ומגוון של מצוות. אשת יפה תואר משפט הבכורה בין סורר ומורה איסור עלנת התלוי השבת עבדה שילוח הכן מעכה איסור כלעיים מצוות ציצית שמירה על קדושת המחנה איסור הסגרת עבד דין ריבית ונשך נדרים גירושין הלוואות ומשכון צרת מי שגונב נפש עונש מלכות לא תחסום שור בדישו עיבום וחליצה דיני משקלות ועוד ועוד דברים באמת זאת הפרשה עם הכמות היחסית הגבוהה ביותר של מצוות ומה שמאפיין את הפרשה זה לא רק הריבוי של המצוות אלא גם חוסר קשר בין הנושאים.

לפעמים ממש התורה עוברת מדין אחד לדין שני ללא חיבור שנראה לעין. עכשיו זה שונה למשל מהפרשות הקודמות רע ושופטים שגם שם היה הרבה מצוות אבל שם היה איזה רעיון מרכזי שמייחד את הדינים. שמה אין איזה רעיון מרכזי. ואז נשאלת השאלה מה מה המשמעות? מה מה זה אומר? למה זה קרה ככה? והשאלה הזאת הסיקה גם פרשנים וגם חוקרים והשילוב של הדברים שלהם עם א נקודות מתיאוריות של שיטה וארגון יכולים מאוד לסייע לבנת הדברים.

הרמבן מציע שהחוקים מסודרים לפי קשרים אסוציאטיביים. מילה או רעיון במצווה אחת מוביל למצווה אחרת גם אם אין קשר של נושא מאוד מאוד ברור. וזה מזכיר את תיאוריית הרשתות שהיא מסבירה כיצד רעיונות בטקסטים או במוח האנושי מתקשרים זה לזה דרך אסוציאציות טבעי טבעיות ולא דרך ליכוד נושאי ומוצאים את זה גם בטקסטים עתיקים כמו חוקי חמורבי ודברים אחרים הרדץ אופמן מזהה קבוצות רחבות אמנם לא גרעין נושאי אחד אבל קבוצות רחבות כמו למשל עניינים של יחסים בין אישיים חוקים על משפחה חוקים על רכוש.

אין פה נושא אחד ברור, אבל יש סוג של מה שנקרא קטגוריות מארגנות. וזה נושא שמוכר מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, שהיא מצא שגם המוח מארגן ידע באופן של קטגוריות. הקטגוריות לא מפורטות, לא מפורשות, אבל הם סוג של זה תשתית מארגנת. יש חוקרים שבאים ומאירים דווקא את הצד ההיסטורי ואומרים שהחוקים בפרשה בעצם נאספו מתקופות שונות ומאירועים שונים. כל פעם תליי, נדבח, שכבה, לא משנה איך נקרא לזה. ולכן ככה זה קרה.

עכשיו לא חייבים ללכת לזה לביקורת המקרא שאינה נמנת על אמונת ישראל. אבל גם בתחני המצוות עצמם, במשך 40 שנה של ההליכה במדבר מיציאת בני ישראל ועד כניסתם לארץ ישראל, מי יציאה ממצרים, אפשר לראות שכבות ושינויים. ולכן פה יש גם כן רבדים, הייתי אומר כמו איזה שוארמה שאחד על השני. ואפשר באופן מודרני, פרשנים מודרניים או אפילו פוסטמודרניים, באו ואמרו משהו אחר, שיש משמעות לחוסר הסדר עצמו. החיים הם מורכבים והתורה רוצה לראות שהכל מורכב, הכל שזור במציאות.

אין סדר אחד. סוג של איזה כאוס מאורגן. כאוס מאורגן. שככה זה כ חיים שלנו המון המון מצוות והמון המון דברים. ודבר הסבר האחרון זה סוג של מה שמוכר בחינוך כמו למידה ספירלי. ולפעמים התורה מתקדמת בצורה כזאת של ספירלה, גם חוזרת על עצמה, גם מוסיפה, אבל שוב, לא במגרות, לא בתבניות, אלא בספירלה שעולים למעלה מלמעלה. וכך גם התורה הולכת בסוג של חשיבה או למידה או או הקניית ידע באופן ספירלה ספירלי.

אבל איך שלא נראה את הדברים וזה מה שחשוב זה שהדבר שמייחד את כל החוקים שלנו הערך המוסרי והחברתי שלהם הדאגה לחלשים הצדק חמלה ויצירת חברה טובה יותר רואים את זה גם בטקסטים אחרים רואים את זה אבל לא התורה פה מסיגה את זמנה בצורה משמעותית מאוד היא בולטת בקדמה הרעיונות המוסרית שלה פרשת כתצא היא שמה דגש חזק על מוסר על חמלה ודאגה לחדש ולא לחלש ולא לא רק אוסרים פגיעה אלא גם דורשים יחס אקטיבי של אהבה, הגנה ודאגה לחלשים כמו לגר, ליתוב ולהחמנה והיא מטילה אחריות מוסרית על כל אחד ואיתנו.

ובכך בעצם התורה מתקדמת מעבר לדרישות בסיסיות של צדק ומציוה אידיאל חברתי גבוה של חברת מופת, חברה צודקת, רגישה וחומלת. שבת, שלום.