נגילה ונשמחה עיונים בעולמה של תורהגיל נדל

כולנו מצטיינים! (בהעלותך תשפ''ד)

"ומי יתן כל עם ה' נביאים" — משה דוחה את האליטיזם, מפני שהוא זוכר את מעמד הר סיני שבו העם ביקש להישאר מרחוק. הציפייה היא שאיש לא יאמר "זה גדול עליי".

תמליל השיעור (תמלול אוטומטי — ייתכנו אי-דיוקים)

בני ישראל מתחילים לנוע במדבר לקרא בדרכם לארץ ישראל ואם התנועה ואם תחילת התזוזה מתחילים גם המשברים כאשר מתחילים לזוז תמיד מתחילים להתפתח דברים גם לכיוון החיובי וגם לכיוון השלילי פרשתנו פרשת בעלותך רווייה במשברים באחד המשברים האלה בסופו של דבר הפתרון שהקדוש ברוך הוא אומר למשה הוא לקבל עזרה ובעצם למנות עוד 70 זקנים שהם יעזרו לו וכתוב ככה א אם וירד השם בענן וידבר אליו ויצל מן הרוח אשר עליו וייתן על 70 איש הזקנים ויק נוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו כלומר אותם הזקנים קיבלו נבואה באו לעזור למשה רבנו עד כאן הרגע עכשיו הפרשה שלנו מספרת סיפור מאוד מעניין וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד

ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והם ה בכתובים ולא יצאו האוהל ויתנבאו במחנה כן מתנבאים המשיכו את הנבואה המשיכו ו מדנים מתנבאים ויהושע משרתו של משה בא ואומר שומע שהם מתנבאים במחנה יהושע אומר למשה אדוני משה כלאם כלומר למה כלאם כנראה הם קוראים תיגר על המנהיגות שלך אתה הנביא אתה הנביא הראשי אתה הבאת את התורה לעם ישראל ואדוני מושק להם תעצור אותם על זה אומר לו משה רבנו דבר מדהים אומר לו את הדברים הבאים ויאמר לו משה המקנה אתה לי ומי יתן כל עם השם נביאים כי יתן השם את רוחו עליהם שר רבנו בא ליהושע בנ ואומר לו הלוואי שכולם יהיו נביאים לא אחד לא

שניים שכל עם ישראל יהיו נביאים עכשיו צריך להבין משה רבנו זה לא סתם מנהיג משה רבנו ולו הקדוש ברוך הוא אומר בפרשה שלנו בכל ביתי נאמנו ומשה רבנו גם אומרת עליו התורה בסופו של דבר באחרי מותו ולא קם נביא עוד בישראל כ משה אשר ידעו השם פנים אל פנים לכל האותות והמופתים אשר שלחו השם לעשות בארץ מצרים ולכל היד החזקה ולכל המורה הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ככה מסתיימת התורה בעצם כלומר גדולתו של משה רבנו היא בכלל לא מוטלת בספק ולכן היה מצופה גם ממשה רבנו שיכיר במעמדו ויגיד נכון אני מוביל מה פתאום הם מתנבאים במחנה אבל תפיסתו של משה רבנו היייתה אחרת

לחלוטין משה רבנו עוד זוכר מי מעמד הר סיני במעמד הר סיני כלל עם ישראל היה אמור לקבל את התורה אבל בסופו של דבר עם ישראל נרטה ולא הסכים לעלות אל ההר ולא רק שלא הסכים לעלות אל ההר אלא אמר למשה רבנו עשה טובה או לא עשה טובה בוא כך אתה את הפיקוד גדול עלינו מה כתוב שמה כתוב ככה כל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת כל השופר ואת ההר השן ויר העם וינו ויעמדו מרחוק כן זה במעמד הר סיני ואמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמע ואל ידבר עמנו אלוהים פ נמות החופ מפחדים אומר להם משה רבנו מנסה לשכנע אותם ויאמר משה לם אל

תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלוהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחתו אל תפחדו זה בסדר אתם באירוע הנכון אתם במעמד הנכון תמשיכו עם זה ובכל זאת ויעמוד העם מרחוק העם לא הסכים ורק משה ניגש אל הערפל אשר שמה אלוהים ואת זה משה רבנו זוכר כל הזמן והוא אומר לא הילא לא רציתי את האליטיזם הזה לא רציתי להיות המנהיג הראשי כל עם ישראל ל יכולים להיות נביאים אני לא אמור להיות המנהיג הראשי והוא זוכר את זה ובעצם כואב ומכונן על זה כל יומי חייו ומשה רבנו מציג לנו מודל מאוד משמעותי ומאוד דרמטי לנו משה רבנו לא רוצה את האליטיזם למרות שאין ספק שהוא היה

גדול מכולם ללא ספק לא רוצה את האליטיזם אומר כולם יכולים להתקדם כולם יכולים להיות נביאים כולם יהיו ברמה שווה לא בטוח אבל כל אחד יכול להתקדם שאף אחד לא יבוא ויגיד אני רוצה להישאר מרחוק שאף אחד לא יבוא ולהגיד אני לא יכול שאף אחד יוכל לבוא ולהגיד לאלא זה גדול עליי זה לא מתאים לי מה פתאום אני איש פשוט לא רוצה להתקדם לא משה רבנו לא מוכן לקבל את התפיסה הזאת משה רבנו בא ואומר לכל אחד אתה יכול להגיע אתה יכול ומי יתן כל עם השם נביאים זה האתגר שמציב לנו משה רבנו בציפיה וזה בעצם מה שמצופה מאיתנו כל אחד להציב לנו להבין שאנחנו יכולים

להמשיך הלאה ולעלות למעלה למעלה שבת שלום

מאמר ספר במדבר

בהעלותך - אהרון הכהן: סיפורו של שיקום מההריסות - תשפ"ב

פרשת בהעלותך

על החגיגה הגדולה של הקמת המשכן קראנו בשבוע שעבר, והנה, בתחילת פרשתנו אנו קוראים על ספיח של אותה חגיגה - על הדלקת הנרות המנורה שבמשכן, מדי יום ביומו. ומי זכה במצות הדלקת הנרות? אהרון הכהן,…

מאמר ספר במדבר

בהעלותך - סופו של שיקום שהתארך ונמתח

פרשת בהעלותך

סופו של שיקום שהתארך ונמתח "דבר אל אהרון ואמרת אליו - בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" נצטווה משה רבנו בתחילת פרשתנו, והקורא אינו יכול שלא לתמוה ולשאול את עצמו מה לענין…