פרשתנו, יחד עם הפרשות הסמוכות לה, עוסקת ביעקב אבינו ומשפחתו ומתארת לנו דמות סבוכה ומפותלת המתמודדת עם מציאות מתעתעת, הפכפכה, מעוותת ובלתי אמינה בעליל. על שלל האירועים השייכים למציאות זו נוכל למנות כמובן את מכירת הבכורה והטעיית יצחק בקבלת הברכות, החלפת רחל בלאה, הפיכת צאן לבן לעקודים נקודים וברודים, תרגיל הההטעיה שערך יעקב לעשו בסוכות, ובהמשך – מכירת יוסף, שיכול הידים בברכת אפרים ומנשה ועוד.
סיפורו של המפגש בין יעקב לעשו חומק מהכיוון שתואר לעיל. יעקב מודיע לעשו על בואו, עשו יוצא לקראתו, האחים נפגשים והאירוע עובר בשלום. קיימים אמנם חששות כבדים בלב יעקב ("ויירא יעקב מאד וייצר לו ויחץ את העם אשר אתו"), אך האירועים כשלעצמם, בפועל, מתנהלים בקו ישר, ללא תהפוכות, ללא תרמיות, וללא סיבוכים. היתכן? האם דווקא המפגש הטעון בין שני האחים יתנהל על מי מנוחות? האם המציאות הפכה למאירה ופשוטה? האם יעקב אבינו הסכים לראות את העולם גם במבט נאיווי? האם הוא באמת חשב להתפייס עם עשו? משהו לא מסתדר כאן.
בהתבסס על פירושו של הרשב"ם לפרשתנו ובהוספות מסויימות, נוכל להראות כי גם מסיפורנו זה לא נעדר היסוד החתרני, אלא שמשהו השתבש בהפעלת התחבולה, והמים נותרו שקטים ושלווים. מיד נסביר.
פרשתנו פותחת בתיאור שליחת השליחים של יעקב לעשו. אך מהתיאור בתורה לא לא ברורה עד הסוף מטרת שליחת המשלחת. האם היתה זאת משלחת פיוס? האם היתה זאת משלחת הרתעה? האם היתה זאת משלחת גישוש? האם כל האפשרויות נכונות? כך או כך, עשו מגיב בהוצאת משלחת של 400 איש, וגם כאן לא ברור לנו מה היתה כוונתו של עשו: האם עשו התכוון להפחיד את יעקב במשלחת זאת, או שהיה זה למעשה משמר כבוד שנועד לכבד את יעקב (הסבר הרשב"ם)? מה שידוע לנו בוודאות הוא שיעקב חשש מאד ממשלחת זאת ("ויירא יעקב מאד וייצר לו"), ובעקבות כך חצה את ממונו לשני מחנות. בנוסף הוציא יעקב משלחות של מנחות שונות לעשו על מנת לפייס את עשו "כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני".
סיכום ביניים: מזווית ראייתו של יעקב מדובר בעימות הממשמש ובא תוך שיעקב מנסה לרכך את המכה באמצעות הדורון. אנו מבינים זאת גם מההמשך, מדברי יעקב במפגש עצמו, שם אומר יעקב לעשו "אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני".
ובכל זאת, האם יעקב אבינו באמת היה מוכן לקחת סיכון כל כך גדול ולתלות את תקוותו בדורונות שהוא שלח לעשו? האם ליעקב לא היתה תוכנית חלופית? ונדגיש: אנחנו לא עוסקים רק ברכוש, שאותו יעקב חצה לשנים, אלא בבני משפחתו, נשותיו, ילדיו, והתנהלותו של יעקב נראית נאיווית מדי בנסיבות הענין.
אלא אם נקבל את פירושו של הרשב"ם לפרשתנו. הרשב"ם מסביר שיעקב תכנן לברוח בלילה עם נשותיו וילדיו וכלל לא לפגוש את עשו. הרעיון היה להשתמש במנחות לקנות זמן על מנת לעכב את ארבע מאות החיילים של עשו כמו גם לרכך את עשו, ובינתיים לברוח לכיוון אחר ולהימנע ממפגש עם עשו. לשיטת הרשב"ם יעקב אבינו היא רחוק מלהיות נאיווי. הוא לא באמת האמין שהדורונות יעשו את העבודה ויהפכו את עשו מאויב לאוהב, אבל ממילא הוא היה צריך להיפטר מהם (שהרי אי אפשר לברוח עם כל כך הרבה רכוש), ולפיכך עדיף להשתמש בהם כדי לעכב את האויב ולנסות למצמם במשהו את קנאתו, כדי להרוויח עוד זמן.
אלא שמשהו השתבש ליעקב, שכן לא רק יעקב ועשו פעלו בזירה אלא גם "שחקן" נוסף – הקב"ה. והקב"ה החליט שהמפגש בין עשו ליעקב חייב להתקיים, כי הסכסוך בין האחים חייב להגיע להסדרה כזאת או אחרת, ורק אחד מהאחים ישכון בארץ כנען. לפיכך סיכל הקב"ה את תוכניתו של יעקב ושלח אל יעקב את ה"איש" כדי שיעכב אותו כל הלילה ולא יאפשר ליעקב לברוח. ולא רק זאת, אלא שגם כאשר יעקב גבר על המלאך בעלות השחר ונותר ליעקב סיכוי כלשהו לביצוע את תוכנית הבריחה שלו, נגע המלאך בכף ירך יעקב והפך אותו לצולע, באופן שיעקב כבר לא יכל לברוח כי עשו התקרב יותר מדי:"וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש".
שבת שלום
גיל נדל
