בתחילת פרשתנו כותב רשי: "וירא אליו ה' – לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא – יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו".
מוני המצוות התייחסו למצות בקור חולים בצורות שונות.
לדעת הרמב"ם, החיוב הפרטני והספציפי של מצוות ביקור חולים הינה מדרבנן, אולם היא חלק ממצות עשה מן התורה של ואהבת לרעך כמוך: "מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים... וללוות אורחים... אע"פ שכל מצוות אלו מדבריהם – הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך במצוות" (משנה תורה אבל, יד, א; ראה גם ספר המצוות, הכלל השני).
הסמ"ג גם הוא לא מנה את מצוות ביקור חולים כמצווה עצמאית, אלא שבשונה מהרמב"ם הוא רואה אותה ככלולה במצוה אחרת – ללכת בדרכיו הטובים והישרים של הקב"ה ואחר מידותיו של הקב"ה.
שיטתו של הסמ"ג נשענת על הגמרא במסת סוטה, יד, א: "מאי דכתיב אחרי ה' אלוקיכם תלכו – וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?... אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה ... הקב"ה ביקר חולים... אף אתה בקר חולים". בעל הלכות גדולות (עשה לו, ראה בהשגות הרמב"ן לכלל הראשון של ספר המצוות) והסמ"ק (מצוה מז) ראו גם הם בגמרא זאת כמקור למצות ביקור חולים, אלא שנחלקו על הסמ"ג וסברו כי יש לראות מצות בקור חולים כמצות עצמאית.
נראה שהמחלוקת בין הרמב"ם לסמ"ג בשאלה להיכן לשייך את מצות ביקור חולים – ל"ואהבת לרעך" או להליכה בדרכי ה' - נובעת מעמדה עקרונית שונה.
גישתו הברורה של הרמב"ם הינה הרחקת כל הגשמה שהיא מהקב"ה (ראה מורה נבוכים א', נד ובמקומות רבים נוספים). ממילא, לא ניתן לפרש את הגמרא במסכת סוטה, כפשוטה, כאילו הקב"ה בפועל ביקר חולים ונחם אבלים וקבר מתים, ומתוך כך להוציא חיובים מעשיים של ביקור חולים וכו'. יתירה מזאת, גם הפסוק מפרשתנו המובא בגמרא בסוטה כמקור לביקור חולים, מפורש ברמב"ם כאירוע שאירע בנבואה, ולא בפועל (מורה נבוכים א, מב; א, מה), וגם מטעם זה לא ניתן להוציא ממנו חיוב קונקרטי.
תוכנה של ההליכה בדרכי ה' בשיטת הרמב"ם הוא אחר. הרמב"ם מונה גם הוא מצווה של הידמות בדרכי ה' (מצוות עשה ח; משנה תורה דעות א,ו), המצווה על הליכה בדרך האמצע: "ומצווים אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים... מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש". מקור הדברים הוא בספרי לדברים יא, כב, ולא בגמרא במסכת סוטה.
תוספות שלא פורסמו:
-
כאן אפשר להוסיף גם את ההבדל המחשבתי בין ביצוע דברים לפי הכרע השכל (רמב"ם) לבין ביצוע דברים לי ציווי ה' (סמ"ג)
-
בסהמ"צ עשה ח' הזכיר הרמב"ם בלשון מאד קצרה את הגמרא בסוטה בענן והלכת בדרכיו. הוא בפירוש ציין שמדובר דרך משל, וככל הנראה הביא אותה רק כחיזוק לכך שיש ציווי כזה (עצם הציווי), ולא לתוכן הציווי
