שתי מצוות נקשרות לפרשתנו: ביקור חולים והכנסת אורחים. בכל הנוגע לביקור חולים כותב רש"י בתחילת פרשתנו: "וירא אליו ה' – לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא – יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו". ובענין הכנסת אורחים כותב הרמב"ם בהלכות אבל (תחילת פרק י"ד) "שכר הליווי מרובה מן הכול; והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה - מאכיל עוברי דרכים, ומשקה אותן, ומלווה אותן. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר "וירא, והנה שלושה אנשים . . .".
לדעת הרמב"ם החיוב הפרטני והספציפי של מצוות ביקור חולים והכנסת אורחים הינו מדרבנן, אולם הן נכללות במסגרת הרחבה של "ואהבת לרעך כמוך" שהיא מצות עשה מן התורה: "מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים... וללוות אורחים... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו, שאין להם שיעור.אע"פ שכל מצוות אלו מדבריהם – הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך במצוות" (משנה תורה אבל, יד, א).
ואולם, אין תמימות דעים בענין זה. יש הסוברים כי שורשן של שתי המצוות אינו משותף. הכנסת אורחים אכן מסתנפת ל"ואהבת לרעך כמוך", אך ביקור חולים שייכת למקור אחר – להליכה בדרכי ה'. זאת היא שיטת הסמ"ג, הנשענת על דברי הגמרא במסכת סוטה, יד, א: "מאי דכתיב אחרי ה' אלוקיכם תלכו – וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?... אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה ... הקב"ה ביקר חולים... אף אתה בקר חולים". ולמעשה, הדברים הולמים את פשוטו של המקרא, שכן בנוגע להכנסת האורחים אברהם הוא זה שהכניס האורחים והנהיג את הדרך הזאת (ראו בדברי הרמב"ם לעיל), ואילו בענין ביקור החולים – ה' הוא שביקר את החולה.
כבר הסברנו בעבר (וירא תשס"ח) שהרמב"ם אינו יכול לקבל את עמדת הסמ"ג בענין ביקור החולים, שכן גישתו הברורה של הרמב"ם הינה הרחקת כל הגשמה שהיא מהקב"ה (ראה מורה נבוכים א', נד ובמקומות רבים נוספים). ממילא, לא ניתן לפרש את הגמרא במסכת סוטה, כפשוטה, כאילו הקב"ה בפועל ביקר חולים ונחם אבלים וקבר מתים, ומתוך כך להוציא חיובים מעשיים של ביקור חולים וכו'. יתירה מזאת, גם הפסוק מפרשתנו המובא בגמרא בסוטה כמקור לביקור חולים, מפורש ברמב"ם כאירוע שאירע בנבואה, ולא בפועל (מורה נבוכים א, מב; א, מה), וגם מטעם זה לא ניתן להוציא ממנו חיוב קונקרטי.
שאלת הסיווג של ביקור החולים – הליכה בדרכי ה' או אהבת לרעך כמוך – מתקשרת לשאלה מרכזית הרבה יותר והיא האם ביצוע מעשה מוסרי מהווה גם ביצוע מעשה דתי. הואיל ואין מסגרת זו רחבה דיה לדון בסוגיה זו, רק נציב את מקצת ההשאלות הרלבנטיות: אילולא היתה קיימת מצוות ביקור חולים, האם עדין היה לביקור החולים ערך דתי? האם זה משנה, מבחינת הערך הדתי שבמצוה, האם מקור המצוה הוא בהתנהגותו של אברהם אבינו או ב"התנהגותו" של ה'? האם "ואהבת לרעך כמוך" נקבע כמצוה בגלל מוסריותו של הענין או בשל ציווי ה'?
