בסיומה של עקידת יצחק, מספרת התורה: "וישב אברהם אל נעריו וילכו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע, וישב אברהם בבאר שבע".
בעלי האוזן הרגישה יבחינו בוודאי בחסרונו של יצחק מאותה שיבה של אברהם אל נעריו. אותו יצחק שבדרך הלוך נאמר בקשר אליו "וישכם אברהם בבוקר... ויקח את שני נעריו איתו ואת יצחק בנו", ושהלך יחד עם אביו ("וילכו שניהם יחדיו"), אינו שב. מי שמגיע לבאר שבע הם אברהם ונעריו, שהולכים לשם יחדיו.
המדרש הרגיש בכך והציע הסברים רבים. אחד מהם מובא במדרש הגדול בשם ר' אלעזר בן פדת: "וישב אברהם אל נעריו – ויצחק היכן הוא? אלא אמר ר' אלעזר בן פדת: אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח".
לא ברור למה התכוון בדיוק ר' אלעזר, ואנחנו נציע פרשנות מצמררת לדבריו בעקבות בחינת אירועים מוקדמים ומאוחרים המסופרים בתורה.
אכן, יצחק לא מת מוות פיזי בעקידה, שכן ברגע האחרון מורה מלאך ה' לאברהם: "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", ואולם מבחינת מצבו הנפשי – נמחק יצחק, והיה כמת, בעקבות העקידה. מעבר לטראומה שחווה יצחק מעצם המאורע, הרי שנלווה לכך עלבון צורב ועמוק ביותר, הנובע מכך שאף אחד לא התייחס אליו בשום שלב מהתהליך: אברהם אביו לא סיפר לו מאומה על מה שעומד לקרות, וגם לאחר שיצחק הבין שמשהו מוזר עומד להתרחש ("ואיה השה לעולה"?), השיב לו אביו באופן מתחכם ודו משמעי "א-להים יראה לו השה לעולה בני". אבל יותר מזה: מדבריו של מלאך ה' לאברהם - "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה" מבין יצחק שהעלאתו לעולה נמנעה מסיבה חיצונית לו (נסיון לאברהם) ולא בגינו.
תובנה זו הדהדה אצל יצחק במיוחד לאור פרשייה אחרת שמסופרת בפרשתנו, מעט קודם לכן, שיש בה דמיון לענייננו, והיא הצלתו של ישמעאל במדבר (פרק כא). כזכור, לאחר שכלו המים מן החמת, השליכה הגר את הילד תחת השיחים, וישבה מנגד, "כי אמרה אל אראה במות הילד". בדומה לעקידה, גם כאן מגיעה ההצלה: "ויפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער". ובדומה לעקידה, גם כאן מגיע קריאה להורה (הגר) מאת מלאך ה'. אך כמה שונה הוא תוכן הקריאה: "ויקרא מלאך אלוהים אל הגר מן השמיים, ויאמר לה מה לך הגר, אל תיראי כי שמע א-לוהים אל קול הנער באשר הוא שם". ישמעאל ניצל כי א-להים שמע אל קולו. יצחק ניצל כי מלאך ה' הכיר כי אברהם הוא ירא א-להים. כשתובנה זו התעוררה אצל יצחק – שהצלתו לא באה מסיבה הקשורה אליו - היא חיסלה אותו סופית מבחינה נפשית.
ומה הלאה? הפרשות הבאות – חיי שרה, ובעיקר – תולדות, יספרו את שיקומו המופלא של יצחק, ואת הדרך החדשה שסלל יצחק בכוחותיו שלו. ואולם – דבר אחד ברור: יחסיו של יצחק עם אברהם אביו נהרסו באופן בלתי הפיך, וללא אפשרות תיקון. לא נראה יותר את אברהם ואת יצחק ביחד. אברהם חזר לבאר שבע, ויצחק עבר למקום אחר בארץ הנגב - באר לחי רואי (כד, סב). את ההנחיות למצוא אשה לבנו, נותן אברהם לעבדו שלא בנוכחות יצחק (בשונה מהמעמד המקביל אצל יצחק ויעקב בנו, שבו יצחק מורה ליעקב ללכת לחרן ("קום לך פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אימך, וקח לך משם אישה מבנות לבן אחי אימך ליעקב" (כח, ב)). המפגש היחיד בין אברהם ליצחק לאחר העקידה, שהתורה מספרת עליו, הוא – כמה מקאברי – בקבורתו של אברהם: "ויגווע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע, וייאסף אל עמיו. ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה" (כה, ח-ט).
