ספר בראשית מוקדש – רובו ככולו – לתיאור חייהם של אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב. אברהם מוצג בפנינו כמהפכן אמיתי שפרץ דרך חדשה, ושהיה מוכן לשלם על כך מחיר כבד ולחזור להיפרד פעם אחר פעם מאנשים ודברים היקרים לליבו (הפרידה מבית אביו, מלוט, מישמעאל, מיצחק ומשרה, ומבני קטורה), והכל – בשם הקריאה בשם ה', ובליווי צמוד של ה' המנחה אותו בדרכו. יצחק מתואר בפנינו כדור ההמשך וכמי שהלך בדרך כמעט הפוכה לאביו – הצמדות למקום ולאדמה, פעילות עצמאית הנתמכת רק בדיעבד באישור ה', והליכה בדרך טבעית ורגילה, נטולת כל מהפכנות והפיכת סדרי עולם. לאחר שני ענקים אלו מגיע הדור השלישי של האבות – יעקב – ואנו שואלים מה יוכל לחדש לנו הדור השלישי של המייסדים, לאחר שכבר נראה שראינו מספיק?
נראה שהמפתח טמון בדבריו של יעקב לפרעה בפגישתם במצרים: "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם". יעקב הספיק לחיות מאז עוד שבע עשרה שנה, ובכל זאת, מספיק זמן לפני מותו יודע כבר יעקב במה התאפיינו חייו: מעט ורעים. ואכן, כמי שנמצא במאבק מתמיד, היתה ליעקב את ההצדקה לראות את חייו באופן זה: העימות הקשה עם עשו, בריחתו מבית הוריו, התרמית של לבן וחייו עם אשה שלא בחר בה, הבריחה מבית לבן, וכמובן – האובדן ארוך הזמן של יוסף, וכל זאת בליווי די צמוד של ה'. האב השלישי שלנו היה אדם שהיה נרדף במשך זמן ניכר, שסבל רוב חייו, ושכך תפס את חייו, דבר שלא ראינו אותו לא אצל אברהם, שרוח המהפיכה פעלה בו, ולא אצל יצחק שביקש לעצב את חייו באופן עצמאי טבעי. חיי האבות התנהלו גם בדרך כזו, וכך גם חיי עם ישראל בכלל.
גיל נדל
