בסופה של פרשתנו אנו קוראים על מרדפו של לבן אחר יעקב - "ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב, ויקח את אחיו עמו וירדוף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אותו בהר הגלעד" – ועל הברית שנכרתה, לכאורה, בין לבן לבין יעקב.
להלן נציע קריאה אפשרית ומעניינת בפסוקי הפרשה, שלפיהם יתברר שהתורה מביאה לנו פרודיה נפלאה, שבמסגרתה יעקב, בתיעובו הגדול כלפי לבן, שם ללעג וקלס את כל מאמציו של לבן לכרות עמו (עם יעקב) ברית.
מונע בציווי ה' "קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" בורח יעקב מבית לבן, מבלי לספר ללבן על כך. בטחונו של יעקב בה' חזק כל כך, עד שגם כאשר לבן משיג את יעקב, יעקב אינו חושש והוא תוקע את אהלו באותו מקום שנמצא בו לבן ("וישג לבן את יעקב, ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחריו בהר הגלעד"). לאחר מכן מתברר ליעקב, דרך דברי הרהב של לבן, שה' הזהיר את לבן מפני פגיעה בו ("וא-להי אביכם אמש אמר אלי לאמרה שמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע"), ומכאן מבין יעקב שאין לו כל יסוד לחשש מלבן.
לבן מציע ליעקב "ועתה לכה ונכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך". יעקב מגיב בהתאם לכך, אבל מדיר את לבן מכל התהליך: יעקב לוקח אבן ומרים אותה למצבה חד צדדית, ובמקביל מורה יעקב לאחיו-קרוביו של לבן, אך לא ללבן עצמו, לאסוף אבנים. לאחר מכן יעקב ואחיו של לבן אוכלים על הגל, ללא לבן.
לבן מתעקש להמשיך את הברית, מוחל על העלבון, וממשיך: הוא קורא לאותו גל, שקרוביו הקימו, בשם "יגר שהדותא". ואולם יעקב בשלו: הוא מגיב באופן מיידי ומודיע: צריך לקרוא לגל הזה בשם עברי, כלומר "גלעד". לבן, ברצון נואש לכרות ברית, מוכן לקבל את התיקון ועובר לדבר עברית: "ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד", ונושא נאום שלם על תוכן הברית. היינו מצפים שיעקב יאמר משהו על הברית הזאת, אבל יעקב נוצר את לשונו ולא תורם דבר, ולו מילה אחת של הסכמה.
בסיום הנאום מודיע לבן: "אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם". יעקב מגיב לכך באופן מתוחכם ומדהים בנועזותו. שיעקב אינו נשבע בא-להיו, לא בא-להי אברהם, וגם לא בא-להי יצחק. במי יצחק נשבע? "בפחד אביו יצחק" – ביטוי לא פשוט, שבוודאי מציין אלמנט כוחני (ולדברי החזקוני במקום אחר – ביטוי שמציין את הפחד של לבן, שפחד מיצחק שהיה עשיר ושר גדול). במילים אחרות – יעקב מודיע ללבן שהוא אינו שותף לברית, ושהוא – לבן – מבין רק את שפת הכוח, את שפת הפחד.
בזה לא תם הענין: בסיומו של אותו מפגש זובח יעקב זבח בהר, ולאותו זבח מוזמנים קרוביו של לבן לאכל לחם. הם אכן אוכלים ולנים בהר. האם לבן מוזמן? האם לבן משתתף? ככל הנראה לא: "ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכול לחם, ויאכלו לחם וילינו בהר".
לבן מבין שאין מקום להידברות עם יעקב: "וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם, וילך וישב לבן למקומו. ויעקב הלכך לדרכו". הפרודיה על הברית שלא נכרתה.
