ויחי - המצוות בפרשה: כבוד הורים לאחר המוות ואיסור ניוול המת

עם פטירתו של יעקב, מספרת פרשתנו על פעולותיו של יוסף: "ויפל יוסף על פני אביו ויבך לו וישק לו. ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו, ויחנטו הרופאים את ישראל".

על בסיס מעשים אלו מסיק הרלב"ג בפירושו לתורה כי "ראוי לאדם שינהג כבוד בגוף הוריו אחר המוות לפי מה שאפשר. ולזה תמצא שנשק יוסף לאביו אחרי מותו, וציווה לחנוט אותו, והעלה עמו נכבדי ארץ".

החובה לנהוג בכבוד כלפי ההורים אחר המוות (מעבר לחובת הכללית החלה כלפי שאר מתים) מצויה בשורה ארוכה של מקרים. למשל: "אין משהין את המת אלא מדחין את מיטתו, וכל המדחה מיטתו הרי משובח, ועל אביו ואמו – הרי זה מגונה. היה ערב שבת או ערב יום טוב או שהיו גשמים מזלפין על המיטה – מותר, שלא מיהר אלא לכבוד אביו ואמו" (משנה תורה, אבל, ד, ז). וכן - "שמחת מריעות שהיה חייב לפרוע אותה, מותר לעשותה מיד לאחר שבעה. אבל אם אינו חייב לפורעה - אסור להיכנס לה, עד שלושים יום. במה דברים אמורים, בשאר מתים; אבל על אביו ועל אימו- בין כך ובין כך לא ייכנס לשמחת מריעות, עד שנים עשר חודש. על כל המתים כולן - מותר לילך בסחורה, לאחר שלושים יום. ועל אביו ועל אימו - עד שיגערו בו חבריו, ויאמרו לו לך עימנו. וכן על כל המתים כולן - רצה, ממעט בעסקו; רצה, אינו ממעט. על אביו ועל אימו, ממעט בעסקו" (הלכות אבל, ו, ו-ט). בפשטות חובת הכבוד המיוחד כלפי ההורים מהווה חלק ממצוות כיבוד אב ואם (ראו, למשל, בהלכות ממרים, ו, ה).

בנוסף לחובת הכבוד המיוחדת כלפי ההורים, התנהגותו של יוסף מלמדת גם על היחס הנדרש לגופו של המת. ואכן, קיים איסור של ניוול המת: יש הרואים בו חלק ממצוות ואהבת לרעך כמוך (שאליה נספחים כל ענייני הוצאת המת ניחום אבלים – ראו, למשל, הלכות אבל יד, א), ויש הרואים בו חלק מאיסור הלנת המת, המהווה מצות לא תעשה ("וכל המלין את מתו עובר בלא תעשה, אלא אם כן הלינו לכבודו ולהשלים צרכיו", הלכות אבל, ד, ח).

בכל הנוגע לאיסור ניוול המת, כותב הרב פרופ' אברהם שטיינברג באנציקלופדיה הלכתית רפואית כדברים האלה:

"יש סבורים, שניוול אינו מוגדר אלא כשהוא נעשה לשם בזיון, או שנעשה ללא תועלת, אבל אם הדבר נעשה לצורך הכרחי, כגון למניעת הפסד ממון, או לפיקוח נפש - אין זה נקרא ניוול.

יש מי שכתב, שהסתכלות חיצונית, עיכוב הקבורה, או פתיחת הקבר, הם רק כעין ניוול, ולכן מותרים הם לצרכים שונים; אבל נתיחת הגוף, היא ניוול ממש, ואסורה בכל מקרה, פרט לפיקוח נפש.

יש מי שכתב, שהוצאת המת מקברו לצורך בדיקה, אפילו על ידי הסתכלות בלבד, הוא ניוול גדול, ולכן אסור אפילו במקום הפסד ממון; אבל דחיית הקבורה והסתכלות בלבד הוא ניוול קל, ולפיכך הוא מותר למניעת הפסד ממון, אבל דווקא למי שאינו מחויב בקבורת אותו מת.

יש הסבורים, שניוול נחשב רק מה שנקרא ניוול גם לגבי החי, ואם הדבר מצוי מאוד שעושים פעולה מסוימת לאנשים חיים - אין זה נחשב כניוול כשעושים אותו למת".
http://www.daat.ac.il/daat/refua/encyc/nituah.htm

בשולי הדברים נעיר על דיון מרתק שהסתעף מסוגית ניוול המת, והוא השאלה האם מותר או אסור לבצע נתיחת מת לצרכי לימוד רפואה. לענין זה ראו למשל במאמרו של הרב חיים נבון "ניתוחי מתים", כאן: http://www.etzion.org.il/vbm/archive/10-medina/24medina.rtf