התרגולת שהפכה לדבר האמיתי (לפרשת עקב תשפ''ה)

בפרשת השבוע שלנו, פרשת עקב, אנחנו קוראים על הקשר המאוד משמעותי בין שמירת המצוות, הקיום הדתי של עם ישראל לבין היכולת שלו לשרוד בארץ. והיה עם שמועות תשמעו אל מצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאבה את השם אלוקיכם ולעובדו בכלבכם וכל נפשכם ונתתי מתר ארצכם באיתו יורה ומלכוש ואספתא דגניך ותירושך ויצרך ונתתי עסב בסדך לבמתך ואכלת ושבעת קשר הדוק אתם שומרים את המצוות אתם מקיימים חיים דתיים אליהים אתם יכולים להתקיים ואם לא אם לא ישמרו בני ישראל את המצוות וחרף השם בכם ועצר את השמיים ולא יהיה מטר ואדמה לא תיתן טבולה ועבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר השם נותן נותן לכם עבדתם מהרה זה ההסבר הפשוט

זה פשוט חורבן פיזי כלומר לא יהיה לכם גשם לא יהיה אוכל ואתם פשוט תמותו ה התפיסה הזאת הייתה צריכה או הכיוון הזה היה צריך לעבור א פרשנות מחודשת לאור העובדה שהיה גלות היה גלות גם בית ראשון גם בית שני וזה לא שבני ישראל לא שמרו את המצוות ועבדו אלא הם פשוט גורשו מארצם.

גם אנחנו רואים את הדברים האלה גם במקומות אחרים בתורה את נושא הגלות. ולכן זה ברור שזה לא כיליון פיזי אלא גלות. אוקיי? ואז נשאלת השאלה מה המשמעות של הקיום הדתי מחוץ לגלות? איזה קיום דתי יש ומחוץ לארץ ישראל? איזה קיום דתי יש בגלות? ועל זה אומר המדרש ספרי דברים על הפרשה שלנו ועבודתם מהרה אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוץ על הארץ היו מצוינים במצוות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים זאת אומרת יש צורך בחיים דתיים גם מחוץ לארץ ישראל אבל זה רק במצב של שימור שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים והמדרש מביא משל יפה יפה ומדהים משל רשה למלך בשר ודם שכעס על אשתו

על המלכה וטרפה בבית אביה החזיר אותה לבית אביה וקלה אותה שם אוקיי עכשיו היא ממתינה אמר לה היא מקושטת בתכשיטייך שכשתחזרי לא יהיו עליי חדשים זאת אומרת בסופו של דבר את תחזרי אל אל חצר המלכות ואת צריכה להיות כמו מלכה ואת צריכה לתרגל את זה כי אם כאשר את כרגע בבית אביך תהיי לא מלכה אלא פשוטה לא תדעי איך תחזור למלכות שתחזרי לא תידי להיות מלכה כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בניי היו מצוינים במצוות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים כלומר אתם צריכים לשמור את המצוות בגלות ברמה של שימור של תרגולת שכאשר תחזרו לארץ ישראל תחזרו וזה לא יהיה לכם חדש והמדרש מביא את דברי

הנביא ירמיהו שאמר אל הגולים הציובי לך ציונים שימי לך תמרו רורים שיטי ליבך למסילה דרך הלכת שובי בית ישראל שובי אלריך אלה כן הירמיהו אומר לגולים שהם צריכים לסמן את הדרך לשים תמרורים וציונים כדי שידעו לחזור זה הפשט דברי הנביא ירמיהו אבל בעצם הפרשנות של המדרש אומרת לא הציונים זה לא תמרורי דרך סימנים שתדעו איך לחזור אלא זה המצוות כדי שתדעו ותוכלו לתחזק את הקשר ברמת שימור בינכם לפני הקדוש ברוך הוא שכשתחזרו אז תוכלו בחזרה לחזור אל המעמד הרוחני הגדול אלא שהגלות מ-70 שנה הפכה להיות גלות מאוד ארוכה בחורן בית שני של 2000 שנה והאירוע השימורי כבר לא יכול להחזיק את עצמו אי אפשר לשמר

2000 שנה ואז נפכה הפירמידה ובעצם מכוח המציאות התחילה התחילה והמשי יציאה רוחנית של 2000 שנה בגלות שכבר התעלמה מההיבת השימורי ויצרה חיים רוחניים מלאים מושלמים בגלות.

גם התלמוד הבבלי נכתב בגלות ואחרי זה כל הספרות ההלכה וספרות הפרשנות וספרות הפילוסופיה הודית הכל נכתב בגלות לא היה וכל היצירה הרוחנית הראה ב בגלות ואז אנחנו ממש בקונפליקט בין המדרש שאמר משהו אחד לבין המציאות המציאות שהייתה בכל מקרה בעיניי בסופו של דבר גם אם מקורח המציאות לא היה ניתן להסתפק רק בתמרורים או בציונים באירוע השימורי ברור בסופו של דבר שנקודת הכובד היא בסופו של דבר החזרה לארץ ישראל.

נכון שהאיזון השתנה, נכון שהגלות שהייתה כל כך ארוכה דרשה כבר התמסדות והתמסרות, אבל עדיין המוקד הוא בסופו של דבר חזרה לארץ ישראל. למה אני אומר את זה? כי היו עוגי דעות גם בתקופה המודרנית שאמרו לא. קיומו הנכון של העם היהודי הוא לא בארץ ישראל אלא בגלות כשאור בעיסא כגורם שמתפיח את האנושות בכל מקום ומקום ולא להיות מרוכז במקום אחד אלא בכל עיסה בכל מקום צריך שיהיה את אותם שעור את אותו דבר ש את אותו גורם שיציס ויקדם את האנושות הלאה עמדת התורה היא בפירוש לא כזאת עמדת התורה בצורה ברורה עם ישראל צריך לחזור לארצו ומשמה הוא יכול להוביל יכול להנהיג יכול להיות אור לגויים יכול

לייצר חברת מופת אבל זה לא יכול להיות בגלות אלא זה צריך להיות בחזרת עם ישראל לארצו ועלינו מותלת עכשיו המשימה שחזרנו לארצנו באמת להיות את אותה חברת מופת להיות אור לגויים ולעלות מעלה מעלה שבת שלום ‏Kom.