החוק שמעל הכתר (שופטים תשפ''ו)

וכתב לו את משנה התורה הזאת והייתה אמו וקרא בו כל ימי חייו. כך מצווה ספר דברים את המלך לכתוב לעצמו ספר תורה ולשת אותו עמו תמיד. הציב הזה נשמע דתי אבל הוא טומן בחובו גם רעיון פוליטי עמוק. כשאנחנו חושבים על מלך אנחנו בדרך כלל מדמינים אדם שעומד מעל החוק. הוא מצווה אחרים מצייטים. הוא קובע אחרים מבצעים. כך אכן התפסות פסו מלכים בעולם העתיק כי שליטים כמעט אלוהים.

מקור החוק, הצדק והסדר, ולא כמי שכפופים לנורמה שמעליהם. דווקא משום כך, הפסוקים בספר דברים שמחייבים את המלך לכתוב לעצמו ספר תורה נוסף ולקרוא בו כל ימי חייו הם טקסט מפתיע מאוד ואפילו מאפכני. באוהבת ראשון נדמה שמדובר בהנחיה דתית פשוטה, שהמלך יהיה ירא שמיים, ילמד תורה ויקיים מצוות. אבל אפשר לקרוא את הפסוקים האלה גם בצורה פוליטית מאוד. לפי הקריאה הזאת התורה לא רק מחנכת את המלך להיות אדם מוסרי יותר, היא בונה מנגנון שנועד לרסן את הכוח שלו.

הרעיון המרכזי הוא שהמלך אינו מקור רחוק. הוא לא כותב חוקה משלו ולא ממציא ערכים חדשים לפי רצונו. במקום זה הוא נדרש להעתיק טקסט שכבר קיים לפניו, לשת אותו עמו ולקרוא בו שוב ושוב. כלומר, גם מי שנמצא בראש המערכת הפוליטית כפוף לנורמה שאינה תלויה בו. זהו למעשה ניסוך מוקדם מאוד של עקרון שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלא האדם שולט באמצעות החוק כרצונו, אלא שהחוק שולט גם באדם שמחזיק בכוח.

הסכנה הגדולה בכל משטר היא שהשלית יתחיל לחשוב שהוא פטור מהמגבלות שחלות על כולם. בדיוק מול זה הפסוק מתייצב. לבלתי רום לבבו מאחב. המלך עלול להתנסא להרגיש שהוא יצור מסוג אחר שהוא לא רק מנהיג העם אלא גם מעליו. התורה מבקשת לשבור את התודעה הזאת מן היסוד. המלך הוא לא אל, לא חצי אל ולא דמות על אנושית. הוא אח. במובן הזה ספר התורה שהמלך נוסע אעמו הוא לא רק ספר לימוד, אלא מען תזכורת חוקתית ניידת.

הוא מזכיר למלך יום אחרי יום שהשלטון שלו מוגבל. שיש גבול לרצון שלו, שיש אמת נורמטיבית שאינה נובעת מהכוח שלו. מה שהופך את הקטע הזה לכך חריג הוא שבעולם העתיק מלכים בדרך כלל הציגו את עצמם כימקור הצדק, החוק והסדר. ספר דברים מציע מודל אחר. המלך אומנם מושל, אבל אינו ריבון מוחלט. מעליו עומד טקסט ומעל הכוח עומד עיקרון. לכן הפסוקים האלה אינם רק הוראה דתית למלך טוב. הם הצרה פוליטית עמוקה.

חברה חופשית וצודקת אינה נשענת רק על אישיותו של השליט, אלא על כך שגם השליט עצמו כפוף לחוק. שבת שלום. להתראות. ‏Ja.