ידוע הוא שהתורה מביאה שני תיאורים שונים של בריאת האדם – האחד: בפרק א' שבספר בראשית, והשני בספר ב' של ספר בראשית. הרב סולובייצ'יק, במסתו "איש האמונה הבודד", עמד על ארבעה הבדלים עיקריים בין שני התיאורים:
האחד– שבסיפור בריאת האדם הראשון מסופר שהאדם נברא בצלם א-להים, אך לא נאמר דבר על דרך יצירת גופו, ואילו בסיפור הבריאה של האדם השני נאמר כי הוא נוצר מעפר האדמה וכי ה' נפח באפיו נשמת חיים; השני – שהאדם הראשון נצטווה לפרות ולרבות ולמלא את הארץ ולכובשה, בעוד שהאדם השני נצטווה לעבוד ולשמור את הגן; השלישי – שבסיפור אדם הראשון נבראו זכר ונקבה יחדיו, ואילו האדם השני נברא לבדו וחווה הופיעה לאחר מכן כעזר כנגדו; והרביעי – שבסיפור הראשון מופיע השם "א-להים", ובשני – "ה' א-להים".
הרב סולובייצ'יק הסביר שמדובר בסתירה אמיתית בטבע האדם: "שני התיאורים עוסקים בשני אנשים... שני טיפוסים, שני נציגים של האנושות, ואין פלא שהם אינם זהים". האדם הראשון פורץ קדימה: הוא מושל בסביבתו ושולט בה, מנצח את כוחות הטבע, מפתח קהילה, יוצר חברה, וממלא את העולם. האדם השני, לעומת זאת, הוא בודד, השואל את עצמו מיהו ומה הוא עושה בעולם, ומטרתו היא להיגאל ולחיות בדביקות עם אל-הים.
וכך, למשל, ענין פריה ורביה, המופיע רק אצל האדם הראשון, יכול להמחיש היטב את ההבדל בין שני התיאורים: אצל האדם הראשון, אשר ממלא את העולם ויוצר קהילה וחברה, יש מקום לפריה ורביה, אך לאדם השני, המבקש להיגאל ולהידבק, מה לו ולפריה ורביה?
הרב מרדכי ברויאר, שנדרש גם הוא לאותה שניות, השיב באופן אחר: תיאור הבריאה הראשון מפרט את בריאת עולם טבעית והדרגתית – שמים וארץ, ולאחר מכן הצומח, החי והאדם. כולם מתקיימים, כולם ממלאים את העולם, והאדם מהווה חלק מעולם טבעי זה. התיאור השני של בריאת האדם מציג עולם אחר, עולם ללא טבע, ללא סדר והדרגה, אלא עולם שבו האדם עומד במרכז וכל היתר סב סביבו.
גם לפי הסבר זה ענין פריה ורביה, המופיע רק אצל האדם הראשון, יכול להמחיש היטב את ההבדל בין שני התיאורים. רק בסיפור הראשון יש מקום לפריה ורביה, שכן זהו יסודו של העולם הטבעי – שהוא נמצא בתנועה מתמדת של חיים וקיום, והאדם בכלל זאת. בתיאור השני אין לכך מקום, שכן פריה ורביה אינה ייחודית לאדם.
והנה, רובם המכריע של מוני המצוות מנו את מצוות פריה ורביה באחת מתרי"ג מצוות (למשל, בספר החינוך, מצוה א' – "פרשת בראשית – יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות פריה ורביה, שנאמר 'ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו'"), כלומר, שחלה חובה על האדם לפרות ולרבות. אלא שהצגת הדברים שלעיל מעלה קושיה גדולה על מניית פריה ורביה כמצוה, שכן לא ברור (לפי הסברו של הרב ברויאר) מדוע ראוי למנות כמצוה ענין שאינו ייחודי לאדם כאדם אלא דווקא ענין טבעי המשתף אותו עם בעלי החיים (שהרי גם לבעלי החיים נאמר, ביום החמישי, פרו ורבו)? ועוד קשה, לפי הסברו של הרב סולובייצ'יק, מדוע למנות כמצוה ענין שאינו "דתי" ואין לו דבר וחצי דבר עם דביקות בה'? ומכיוון אחר: אם אנו מניחים שמדובר בשני תיאורים, המציגים שני טיפוסים, כיצד זה יתכן שדווקא התיאור השני, שבו נוכחות האדם מרכזית יותר, והקשר 'ה' - אדם' משמעותי יותר, לא יהווה מקור למצוה, ואילו התיאור הראשון הגשמי, ה"חילוני", הוא הוא אשר זכה במצוה?
אפשר כבר כעת להציע הסברים, אבל תשובה מלאה נוכל לתת רק לאחר שירד המבול, בפרשת נח.
