נגילה ונשמחה עיונים בעולמה של תורהגיל נדל

אתון בדרך הנכונה (בלק תשפ''ו)

האתון רואה את המלאך ובלעם אינו רואה. שלוש עצירותיה מלמדות ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" — אבל הרשות לצעוד אינה רשות להזיק, ולחופש הבחירה יש גבול.

תמליל השיעור (תמלול אוטומטי — ייתכנו אי-דיוקים)

פרשת בעלק פותחת לפנינו אחד הסיפורים המורכבים והמרתקים שבתורה. בלק מלך מואב נבהל מפני עלייתו של עם ישראל הוא פונה אל בלעם בבקשה שיקל את העם מתוך תקווה שכוכן של מילים ישיג את מה שכוח הזרוע אינו מבטיח. בתחילה הקדוש ברוך הוא עוסר על בילם ללכת ולאחר מכן מתיר לו לצאת אך בתנאי ברור ומפורש לומר רק את אשר יושם בפיו. אלא שכבר בראשית הדרך מתברר כי לא די בעצם ההליכה.

השאלה הגדולה היא באיזו תודעה יוצא בלעם למסע הזה ומה בדיוק הוא מבין מן ההיתר שניתן לו. כאן נכנס סיפור האתון שאינו רק פרט ציורי בפרשה אלא מפתח להבנתה. האתון רואה את מלאך הקדוש ברוך הוא ניצב בדרך בעוד בלעם עצמו מי שאמור לראות את אשר נעלם מעיני אחרים דווקא אינו רואה את המתרחש לפניו. בפעם הראשונה היא סותטה מן הדרך אל השדה. בפעם השנייה היא נלחצת אל קיר במשאול הקרמים ולוחצת את רגלו.

בפעם השלישית, כאשר אין עוד אפשרות לעקוף או לסתות, היא רובצת תחתיו ונעצרת. יש בתמונה הזאת מידה של אירוניה, אך בעיקר עומק. הבהמה מבחינה בגבול בהודעתם מתעקש להמשיך כאילו אין גבול כלל. ומתוך הרקע הזה מתבאר גם הזיגזג שבפרשה. במבט ראשון נדמה שהקדוש ברוך הוא משנה את עמדתו. תחילה עוסר, אחר כך מתיר. ולבסוף מעמיד מכשול בדרך. אך בקריאה מדויקת יותר אין כאן שינוי אלא הבחנה. חז"ל ניסחו זאת היטב.

בדרך שאדם רוצה ללך בה מוליכין אותו. אם בלעם מבקש ללכת אין מונעים ממנו את עצם ההליכה. האדם אינו מופעל כמריונטה אלא נדרש לבחור, לשת באחריות ולהבין את משמעות צעדיו. אלא שכאן תמון העיקר. חופש הבחירה אינו היתר בלתי מוגבל. אפשר לבחור לצאת לדרך. אך אין פירוש הדבר שכל מטרה מותרת ושכל כוונה תוכל להתממש עד טומ. מלאך הקדוש ברוך הוא אינו מבטל את בחירתו של בלעם אלא מסרט לגבול.

שלוש שנועותיה של האתון, הסתייה לשדה, ההידחקות אל הקיר והעצירה המוחלטת יוצרות המחשה מדורגת ובהירה. יש לאדם אפשרות לנוע, לנסות, להתעקש, אך יש נקודה שבה השמיים אוירים כי אין מעבר. ייתכן שזה גם מה שבלעם לא הבין או לא רצה להבין. הוא שמע שיש לו רשות ללכת אך לא הפנים שהרשות הזאת כפופה לגבול ברור. מבחינתו עצם ההיתר לצאת לדרך כבר פתח פתח רחב יותר. לכן נדרש לו שיעור מוחשי כל כך.

סיפור האתון מלמד אותו שהרשות לצעוד אינה רשות להזיק ושבחירה חופשית אינה מבטלת את האחריות ואת הגבולות המוסריים שהקדוש ברוך הוא מציב. זהו אולי אחד המסרים העדינים והחשובים של הפרשה. הקדוש ברוך הוא מכבד את חירותו של האדם אך אינו מפקיר את העולם לתוצותיה ללא סייג. האדם חופשי לבחור את דרכו אך אינו חופשי לקבוע שכל דרך תוביל בהכרח אל היעד שביקש לעצמו. שבת שלום. להתראות. الله