אל תפחדו (לפרשת דברים)

בפרשת השבוע שלנו, פרשת דברים, אנחנו קוראים את הציווי במלחמת המצווה של כיבוש ארץ ישראל. לא תיראו כי השם אלוהיכם הוא הנלחם לכם. כלומר, יש לנו ציווי לא לפחד מהאויבים. וזה מופיע בעוד כמה מקומות בתורה. ועל זה כתב הרמב"ם בספר המצוות שלו, שזאת מצווה שלא יראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מויביהם בשעת המלחמה. וזה שנוי במחלוקת. יש ראשונים אחרים כמו הרמ"בן בהשגותיו על ספר המצוות והרעבד בהשגותיו על משני תורה שחלקו ואמרו שאין מדובר באיסור לפחד אלא בהבטחה שהקדוש ברוך הוא מבטיח שהלוחמים לא יראו מהאויבים אבל זה לא הבטחה ובאמת היה שתי שתי קושיות מאוד גדולות על שיטת הרמבם קושיה אחת זה איך אפשר לאסור על מי שיפחד

שיפחד הרי הוא מפחד ויש כלל בתורה שאנוס רחמנא פטרי אונס התורה פותרת מי שאנוס כי אין לו שליטה על הדברים הוא הוא אנוס לעשות את זה ככה אז איך אפשר א לאסור עליו לפחד אם הוא מפחד וקושיה שנייה שהקשר אותה הרמבן זה שאנחנו קוראים ונקרא בהמשך הספר בצורה ברורה שהשופטים אומרים לעם לפני המלחמה מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחי כבבו זאת אומרת להפך הורים למי שמפחד ללכת אז איך יש פתאום איסור על לפחד להפך את מי שמפחד אומרים לו תלך אבל בעצם מי שיקרא את שיטת הרמבם יבין שאין פה בכלל קושיה למה כי המלחמה ואנחנו מדברים על כל

מלחמה גם על מלחמת המצווה של כיבוש ארץ ישראל וגם על מלחמת המצווה של עזרת ישראל מיד צער כן זאת מלחמת מצווה לסייע להיות בחלק עם עם ישראל והילחם כנגד האויבים זאת מלחמת מצוות שכולם מחויבים בה.

אז הרמב"ם כותב שיהיה פעולת המלחמה מורכבת משני חלקים. אחד זה ההתארגנות למלחמה והשנייה זה ביצוע המלחמה. ובאמת בשלב ההתארגנות למלחמה מי שמפחד, מי שאין לו כוח לעמוד בתהליך המלחמה יכול לפרוש ולהפך הוא מחוייב לפרוש. אם הוא לא פורש הוא עבר בלא תעשה כי המחנה לא יכול שיהיה בתוכו אנשים שמפחדים ולהפך הם ייצרו דמורליזציה אבל אם כבר הבן אדם נכנס למלחמה ולא פרש בשלב מתקדם הוא כבר לא יכול לפרוש וזה באמת מה שכתוב ש והרמב"ם כותב שזה שהאיסור הוא בשעת המלחמה אבל עדיין השאלה הראשונה נשאלת אבל אונס רחמנא פטרה אם אתה אנוס לה לפחד אז אז אז מה תעשה אבל צריך להבין פה הרי זה בסופו

של דבר הבן אדם לא פחד בזמן בתחילת הדברים בזמן אמת הוא ירה ובזמן אמת זה באמת כל אחד ירה אין מישהו שלא מפחד כל בן אדם נורמלי מפחד זה רגש אמיתי ובשלב הזה מה האיסור ושהאדם צריך להגיד לעצמו רגע יש לך את הכוח הפנימי יש לך את החוסן לך קדימה שאדם לא יבעיל את עצמו והאמת באמת שזה כתוב בצורה מאוד ברורה וכותב את זה הרמב"ם מאחר שיכנס אדם בכשרי המלחמה ישאן אל מקווה ישראל ומשהו בצרה על הקדוש ברוך הוא וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בחפו ולא יראה ולא יפחד ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרה מליבו ויפנה מכל דבר

למלחמה וכל המתחיל לחשב ולהרר במלחמה הוא מבעיל לעצמו עובר בלא תעשה כלומר הבן אדם מובן שהוא יפחד אבל שלא ידרבן את עצמו אלא שבאותו שלב כבר יפתח בקדוש ברוך הוא, יאמין בצדקת הדרך וא א וילך קדימה.

ואנחנו לא יכולים לסיים את הדברים בדברים הכל כך חשובים של הרמב"ם. גם היום במלחמה של מלחמת מצווה שאנחנו נמצאים בה של עזרת ישראל מיד צער וכל הנלחם בלא בכל ליבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש השם בלבד. מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לא ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא וכולנו מאחלים למדינת ישראל לעם ישראל לצבא גנה לישראל גם הצלחה וניצחון במלחמה וגם שחרור החטופים כי באמת מדובר במלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר שבת שלום ‏Tom